א', לפעמים אני חושבת שיש באנשי הצפון משהו מיוחד ששייך להם ובאזורם.
גם לאנשי הדרום. ברור. בטח אחרי ובתוך המלחמה הנוראית הזו.
א', תושבת נהריה, מאירת עיניים ולב, הייתה בשבוע 30 להריונה. הכול היה בסדר עד אותו רגע. כל הבדיקות, כל החלומות, בדרך הזו שכולנו מבקשות לצעוד בה – "דרך האימהות".
בסקירה השנייה, היא הלכה אליה כאל עוד חוויה, הרופא אמר לה שהוא רואה משהו במוח של התינוק.
"אתם תצטרכו לנסוע לעשות בדיקה נוספת בחיפה. סקירה שלישית", אמר הרופא, מספרת א'.
"בקושי הבנתי מה הוא מדבר, כל תהליך ההריון היה פשוט כייפי מבחינתנו כזוג. כל בדיקה נכנסנו – יצאנו, הכל היה תקין. כמו בילוי זוגי כייפי כזה.
אך כאשר הגיעו לסקירה שלישית, התבשר לנו כי ישנה בעיה שראו באולטרסאונד.
היינו בהלם. הרופא הסביר שמשהו לא בסדר. אבל ממש לא בסדר. לא הבנתי מה הוא מדבר. בתמימות ביקשתי תמונה.
הרופאה לידו גיחכה.
מה מצחיק כאן? מה כבר שאלתי? הייתי רגילה לבקש ולקבל, תמונה.
היא שתקה, קראה לעוד שתי קולגות, אנחנו בבית חולים, כן?
"כן כן",
"אחת מהן אמרה שלילד יש חלק חסר במוחו. חלק המחבר בין 2 חלקים של המוח. מאין גשר קטן אך מאוד חשוב להתפתחות. אחר כך גילינו שזה נקרא "חוסר קורפוס קולוסיום" ובעברית – "כפיס המוח." זה נחשב נדיר. 1 ל-3 אלף לידות.
מאוד נבהלנו, לא הבנו מה זה אומר.
"כן, זה מום שנקרא "חוסר קורפוס קולוסיום". לא הבנתי שם מה הם רוצים ממני. לא שיתפו אותי, לא דיברו אלי, רק דיברו ביניהם. בעלי ואני במתח ופחד, הם לא אומרים כלום, ואז פתאום הם חזרו ואמרו, בואי, אנחנו רוצים לדבר איתך.
אני עם בטן, חודש שביעי, מרגישה את הילד זז, והם מתחילים לדבר בחודש המתקדם הזה, על הפסקת הריון. עוד הגדילו ואמרו, אתם לא צריכים ועדה, כלום, שום כלום, ישר מפה לכו להפסקת הריון".
-איך הגבת?
המילים פשוט יצאו לי מעצמם, אמרתי: מה פתאום. המשכנו לבדיקה שנקראת MRI עובר, למוח של העובר. הפרופסור מחיפה, פשוט אמר לנו בפנים 'בשביל מה אתם יולדים אותו, הוא יהיה נכה כל החיים שלו, הוא לא ידע מימינו ומשמאלו'.
רגע, רגע, זעקנו, תן לנו גם משהו חיובי? מבחינתי זה רצח, לא הבנתי למה הם רוצים להרוג לי אותו.
את יודעת מה הוא ענה הפרופסור?"
-מה?
"הוא אמר ככה: 'אני פה הפרופסור, אתם לא מבינים כלום". הוא הפחיד אותנו, הוא הלחיץ אותנו, 'תחליטו מיד, אני צריך לרשום, לרשום'.
משהו בי אמר לי: זה לא נכון.
אל תשאלי אותי, מעין אינטואיציה אימהית.
לקחתי שבוע, נכנסתי לאינטרנט, מנסה להבין מה זה, קוראת, רואה, אבל הכי מכולם"?
-מה הכי מכולם?
"את יודעת מה עזר לי הכי מכולם? אתר הידברות" מדור הפלה – של מחלקת אמ"א.
-אנחנו?
כן! כן! מחלקת אמ"א. התחלתי לקרוא מלא סיפורים של נשים שאמרו להם על העובר ככה וככה, והפחידו אותם, ובסוף הוא יצא בריא.
אני זעקתי לבעלי, אמרתי לו: אם אתם רוצים להוציא ממני את העובר שלי, אתם צריכים לסמם אותי, אני לא אתן. ובעלי, שהוא בדרך כלל יותר מקשיב לרופאים, וגם הוא ואפילו הוא, אמר שיש לו הרגשה שזה יהיה בסדר.
מיד יצרנו קשר עם מחלקת אמ"א ושם ליוו אותנו עם הרבה מאוד אמונה שנותנת כוח אמיתי, חשיבה חיובית ושונה, במקום להישאב אל בור התופת והחושך אז הרימו אותנו אל האור אל החיים, קיבלנו תובנות אחרות שמתאימות לכל אחד לחיים אמיתיים, הכוונה תשאף לחיים ולא למוות, יש לא מעט שחיים כמתים, הכל בחשיבה וכוח האמונה והבנת התפקיד שלנו בחיים.
יש את צד החושך שתמיד יראה לך את האפילה ואת הרע וזה שקר גדול כי אף פעם לא ירמז לך על האור העומד לבקוע ולזרוח, אז תן לו הסבר הפוך לטובה, כי הרי כל מה שפחדנו בחיים או הפחידו אותנו לא באמת קרה, אבל הפחד מוריד חיים ומקלקל אותם ומביא איתו עוד רע אבל אנחנו רוצים לחשוב טוב שיביא לנו עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ותמיד יהיה לנו רק טוב וזה נחמד לשיר אבל זה נכון לחיות כך, אנחנו כאן כדי לחיות, לשמור על החיים, להציל חיים ולא אחרת חלילה, מכאן כל הטוב מגיע וכך מתמודדים וצומחים, כי – אמת מארץ תצמח
בחרנו להמשיך כמובן את ההריון וכל השאר השארנו בשמחה ובתפילה לנותן החיים. לנותן הכל.
זה כוח, ככה עושים חיים וההריון עבר בתפילות ואמונה וחשיבה חיובית וכמובן לקחנו הכל בחשבון. וכן, בחרנו בחיים, ומכאן הכל של נותן החיים.
אני שואלת את א' אם היא מבינה כמה המוח – הפעם לא של התינוק אלא של ההורים שלו –
אני שואלת את א' אם היא מבינה כמה ה"סטייט אוף מיינד" של אמונה בבורא שלנו היוצר את התינוקות שלנו, הנותן את החיים שלנו, משנה את המציאות שלנו.
אני מבינה אט אט שהיא מחזקת אותי.
היא מרגשת, א' הזו.
–אני חייבת לדעת איך היתה הלידה?
"היה בסוף קיסרי. ניסיתי טבעי, אבל פסיכולוגית, מרוב פחדים, זה נתקע".
הילד בריא היום?
"הוא עדיין במעקב, אבל הוא חי וקיים והוא בסדר גמור. שמח, צוחק, בן שלי! רופאת הילדים בדקה אותו, ואמרה לי 'תשמעי הוא בסדר גמור'. זעקתי להם, למה אמרתם לי שהוא לא בסדר? למה?"
-איך קוראים לו?
"בן. והוא בריא ומקסים ומחייך, ושתי הבעיות שהיו לו עברו כלא היו".
-אני מתעלפת, קוראים לו בן? הוא הבכור שלכם?
כי גם הבן הבכור שלי, שמו בן. עולם קטן.
"את יודעת למה קראנו לו בן"?
-למה?
כל ההריון אמרתי 'בנצ'יק שלי', הייתי מדברת אליו, זה כל כך מתאים לו, בן שלי.
בעלי איש מוסיקה והוא רצה לקרוא לו 'לירי'. בא לי לבכות, בן כל כך מתאים לו".
-סיכום?
"הילד שלי מדהים, כמות הדמעות שאני בכיתי מהטראומה שהפרופסור הזה מחיפה עשה לי היא אינסופית.
אני מספרת לך עכשיו, אפרת, את כל זה כי חשוב לי שעוד בנות במצבים דומים יקראו את זה, ויצילו את עצמן ואת התינוקות שלהן!
שהכוח שאני קיבלתי מקריאת סיפורי הריונות ולידות באתר הידברות, הליווי של מחלקת אמא עם כוח ותובנה שפויה לחיים – אוכל גם אני לתת לנשים אחרות" בשמחה בעזרת ה'.
זה נקרא לעשות חיים …
מתלבטים? רוצים להתייעץ ?
מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591.
