כתב מעומק הלב, אליך אחותי היקרה!
שמי ורד ואני כותבת אליך מאחר שחשוב לי לספר את המקרה האישי שלי, מתוך מטרה ברורה שאת הסבל שעברתי אני על בשרי לא תעבור אף אחת אחרת. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי. ההחלטה היא בידייך! והלוואי, הלוואי והייתי מחליטה אחרת ומונעת מעצמי ייסורים רבים וסבל נפשי רב שנמשך כבר 20 שנה!!
סיפור החרטה: ההיריון בגיל 20
בהיותי בת 20 נכנסתי להיריון מבחור עמו יצאתי באותה תקופה. הגילוי על ההיריון היה עבורי הפתעה גמורה. הוא הכניס אותי ללחץ גדול מאד, לבלבול ולתחושה של חוסר אונים.
מאחר שגדלתי במשפחה מסורתית-דתית, להורים מבוגרים, תמימים ויראי שמיים, לא ידעתי מה לעשות עם "ההפתעה" שהבאתי על עצמי. חששתי מאד לשתף אותם. היה לי ברור שהם לא יקבלו מציאות שביתם נכנסה להיריון ללא נישואין. בטוחה הייתי שהם יתביישו בי מאד. חששתי שהם יגרשו אותי מחייהם. הייתי בטוחה שאף ישבו עלי שבעה ולא יכירו בי אם ידעו על ההיריון.
ההתלבטות הקשה: הקרב על הנשמה הקטנה
לילות ללא שינה, ימים נוראים ועצובים עברו עלי. המון בלבול, בכי, מחשבות לכאן ולכאן. היה קושי עצום להחליט כיצד עלי לפעול. רציתי מאד את הילד שהחל לצמוח בתוכי, ילד טהור, נשמה קטנה שלא חטאה. זה ילד שלי, שייצא ממני. זה ילד שנשים רבות מתפללות שנים לקבל ואינן מקבלות. ואני? קיבלתי. נכון, לא בדרך המקובלת, לא בצורה בה ייחלתי לקבל ילד, לא בזמן שחשבתי שהוא הנכון עבורי. אבל קיבלתי.
ומצד שני – אני כל כך צעירה. לא התאים להתחתן עם אותו בחור. לא רציתי להיות מחויבת לטיפול בתינוק. ומשפחתי לא תקבל אותי והורי לא יכירו בי…
אבל מה האפשרות השנייה? האם לא ללדת את ילדי? הפלה? ואני הרי לא רוצחת! לא ארצח את בני!!! לא ארצח עובר שיש לו נשמה, ותחושות. הוא בעצם אדם קטן ופוטנציאל גדול. הוא החל לפתח אברים פנימיים וחיצוניים ודמות אדם – גפיים, עיניים, חדרי לב…
עברתי תקופה קשה, נוראית. הייתי לבדי ולא יכולתי להתייעץ עם אף אדם קרוב. בסופו של דבר הכניעו אותי הפחד, החשש, חוסר האונים. קיבלתי את ההחלטה האומללה ביותר שקיבלתי בחיי – לבצע הפלה.
היום העצוב בחיי
הגעתי לביה"ח לביצוע ההפלה. זה היה היום העצוב ביותר בחיי!! עברתי דברים לא פשוטים במהלך חיי, אך יום ההפלה הוא היום העצוב ביותר בחיי, גם היום – 20 שנה לאחר מכן!!
הפרוצדורות קודם ההפלה וכל התהליך התנהל כאילו הייתי עוד גוף ממנו מוציאים דבר לא רצוי. הכול התנהל בצורה טכנית, קרה, חסרת רגישות. כאילו הייתי חלק מפס ייצור, עוד אחת מרבות… ואני צרחתי בתוכי: "איך יתכן שהם רואים בי רק עוד מקרה? איך יתכן? אני הולכת לאבד את הילד שנרקם בתוכי! לרצוח נשמה קטנה!!
אני הולכת לרצוח את ילדי!!!".
עברתי את ההפלה. יצאתי מביה"ח ורד אחרת. הרגשתי ריקה. עצובה. אבודה. שנאתי את עצמי.
בעקבות ההפלה עברתי סיבוכים. אושפזתי מספר פעמים ועברתי סבל רב.
מעבר לסבל הפיזי שעברתי, הסבל הנפשי היה קשה עשרות מונים. לא הצלחתי לסלוח לעצמי (וקשה לי לסלוח לעצמי גם היום, עשרים שנה אחרי!!). הרגשתי שורד שהייתה איננה עוד. יצאתי מההפלה בחורה אחרת: נפלתי לדיכאונות, סבלתי ממצבי רוח קשים מאד. נזקקתי לטיפול נפשי ותרופתי. סבלתי מסיוטים בלילות. בחלומותיי ראיתי שוב ושוב עיני תינוק גדולות שבוכות ושואלות אותי שוב ושוב: למה??? למה??? בחלומותיי שמעתי צווחות תינוק. הלילות הטרופים לא נתנו לי מנוח.
כאמור, אחותי היקרה, חלפו 20 שנה מאז ההפלה שבצעתי ועד היום, אין יום שאני לא חושבת על זה. זאת חרטה כבדה, שאני לא מכה על חטא על ההחלטה האומללה והאכזרית שקיבלתי. אין יום שאני לא מצטערת.
היום, כשאני חושבת על המניעים שהובילו אותי להחלטה להפיל אני מבינה שלא ראיתי נכון את המציאות: יכולתי לבוא להורי ולהסביר להם. הם בוודאי היו מתעצבים וכועסים. אך ללא צל של ספק לאחר הכעס היו מקבלים אותי ואת ילדי ובוודאי לא תומכים בהפלה. והיו דרכים נוספות להתמודד – כמו ללדת אותו ולמוסרו לאימוץ להורים שלא זכו לקבל תינוק וכל כך רוצים. רק לא להפיל. רק לא לבצע מעשה בלתי הפיך שמעיק עלי לאורך כל חיי, כמו זפת רותחת שנדבקה לנשמתי. מעשה שגרם לעצב עמוק כל כך שמלווה אותי עדיין, שנים רבות לאחר המעשה, ואינו מרפה.
אחות יקרה, אני מודה לך מעומק הלב על שקראת את הדברים. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה: אם את עומדת במצב של היריון "לא רצוי", אם את מתלבטת באותה התלבטות שהייתה לי, אם יש לך חברה שנמצאת במצב זה, אנא! אנא!! קחי את דברי לתשומת לבך, העבירי אותם הלאה. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי, אל תהי פזיזה, אל תיכנעי למחשבה מה יגידו האחרים, אל תגיעי למצב שדמו של ילדך יהיה על ידיך.
עובר הוא ילד, הוא נשמה, הוא מרגיש וחש. אם זכית להוריד נשמה לעולם קבלי את המתנה בשתי ידייך ואל תוותרי! לאף אחת מאתנו אין אפשרות לדעת אם תהיה לנו הזדמנות נוספת להביא ילד לעולם. הילד הזה, גם אם הגיע לא בזמן שאת תכננת שיגיע, יכניס המון אור, אושר ושמחה לחייך! אל תעשי את הטעות שאני עשיתי שוב.
שלך ממעמקי הלב,
ורד
שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
