אבל על המסך לא נראה כלום, לאכזבתה של מירב.
"הרופאים דווקא לא נבהלו ואמרו שנראה שזה היריון טרי, אבל בכל זאת הפנו אותי לבית חולים להמשך בדיקות. קצת חששתי אבל ניסיתי להרגיע את עצמי שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה".
אבל בבית החולים דווקא כן היו בטוחים שיש סיבה לדאגה.
"הם טענו שלפי תאריך הווסת האחרון שלי אני בשבוע 6 וחצי וכמו כן ערכי הבטא גבוהים. בשלב כזה, כך החליטו, כבר חייבים לראות עובר עם דופק. אך גם העובר וגם הדופק נעלמו מעיני הרופאים.
'ההיריון הזה לחלוטין לא תקין', אמרה לי רופאה בנחרצות בלי להתייחס כלל לבהלה שעלתה על פניי, 'בשלב כזה אני כבר מצפה לראות עובר עם דופק. כנראה שתצטרכי ציטוטק. זו תרופה מצוינת בשביל להפסיק את ההיריון'.
בהיתי בה, לא מבינה מהיכן הביטחון שלה, היה נראה כאילו עוד רגע תשלוף מכיס החלוק שלה את התרופה ותכריח אותי להשתמש בה.
'זה לא קצת מוקדם מדי?' ניסיתי.
'נו, נו", הרופאה לא גילתה אמון רב, "בשביל האחוז הקטנטן שאולי זה כן בסדר אני מוכנה לחכות. אבל אל תצפי, ההיריון נראה לא תקין, בכלל לא תקין'.
עם המילים האלו מהדהדות בראשי חזרתי לבית. לאחר יום שוב התחדשו הכאבים ביתר שאת ונאלצתי לשוב לבית החולים. הפעם רופאה אחרת הייתה זו שבדקה אותי. היא חזרה על דברי הרופאה הקודמת אם כי ייאמר לזכותה שאמרה זאת ביתר עדינות, 'אני מאוד מצטערת אבל זה לא נראה טוב וקשה לי להאמין שזה היריון תקין'. שוב חזרתי לבית מרגישה חסרת תקווה. התקשרתי להתייעץ עם רב והוא עודד אותי ואמר לחזור על הבדיקה לאחר שבוע".
השבוע חלף על מירב במתח ובחשש. האם יש למה לקוות? אולי עדיף לא לקוות בכלל?
"כאשר עשו לי את הבדיקה ראיתי את העיגולים על גבי המסך בלי להבין כלום אך בכל זאת מקווה לטוב. 'יש עובר?' שאלתי בקול חלוש. 'לא, אין עובר', אמרה הרופאה לאכזבתי, 'אבל אני כן רואה כאן התפתחות, לצד שק החלמון הקטן, יש עוד משהו פצפון… אולי זה הוא'.
אז הוא כאן, חי וקיים! רציתי לקפוץ מהמיטה אבל הרופאה ציננה את התלהבותי. 'עבור השבוע בו את נמצאת זה לא נראה טוב'.
שוב עלתה על הפרק הציטוטק, אותה תרופה איומה, כאשר הצוות הרפואי מכין אותי, כיצד לוקחים את התרופה ואיך ההפלה תתנהל. אבל יאמר לזכותה של הרופאה שהחליטה לא לפעול על דעת עצמה. 'אני רוצה להתייעץ עם הפרופסור המומחה'.
היא שבה לאחר התייעצות קצרה, 'הפרופסור החליט לתת לך עוד שבוע'.
החליט לתת לי עוד שבוע. יפה. ניסוח מתאים לרופאים שחושב שהוא לכל הפחות סגנו של מלך מלכי המלכים", אומרת מירב בבדיחותה.
"שבתי לבית ממוטטת נפשית, בלי ציפייה ובלי תקווה", ממשיכה מירב, "וניסיתי להכין את עצמי נפשית לקראת לקיחת התרופה והפרידה מן ההיריון.
לאחר שבוע חזרתי לבית החולים. עשו לי את הבדיקה ואני כבר תיארתי לעצמי ששוב אשמע את הבשורות הרעות אבל לפתע הרופאה מחייכת ואומרת 'יש לנו כאן עובר חמוד, ובריא'.
בקושי יכולתי לענות לה. בעצמי התקשיתי להאמין. חששתי שמא היא התבלבלה ועוד רגע תשוב ותאמר בפנים חמורות סבר ש'מצטערת, אבל טעיתי'.
אבל לא. היא דווקא הייתה בטוחה בעצמה, ואיחלה לי מזל טוב.
אבל אני לא התכוונתי להסתפק בזה. נכנסתי אל הרופא המומחה, כולי נסערת, 'אם הכל כל כך טוב, למה כל הזמן הפחידו אותי?
התשובה של הרופא הפתיעה אותי לחלוטין, 'ההיריון שלך תקין לחלוטין. בסך הכל היה לך ביוץ מאוחר. ואת בכלל לא בשבוע 8 וחצי אלא בשבוע 6+4 …'
חזרתי לבית המומה. ההסבר היה כל כך פשוט. גם בלי להיות סטודנט לרפואה אפשר היה לשער אותו. מצחיק ומוזר שהוא לא עלה על דעתם של רופאים מהשורה הראשונה בבית חולים גדול ונחשב. ובלי לחשוב פעמיים כבר הציעו לי להפיל".
מירב מסכמת, "עם כל הכבוד לרופאים, צריך לקחת את דבריהם בערבון מוגבל. גם רופאים עושים טעויות ולפני שאת עושה הפלה, תבדקי טוב ואל תוותרי. אני מודה להשם שפניתי לדעת תורה והרב אמר לי לחכות. אחרת… הייתי נפרדת לנצח מן ההיריון ומן התינוק שעתיד להיוולד לי בעזרת השם".
שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום: לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקת הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
