"קודם רציתי להפסיק, עכשיו אני רוצה עוד ילד" | ריאיון אמיץ

חני (שם בדוי) היא אישה בשנות השלושים המאוחרות לחייה. היא מגדירה את עצמה חרדית מהסוג השמרני. המראה החיצוני שלה כלל לא מסגיר את העובדה שאת ההיריון האחרון שלה היא כל כך רצתה להפיל. המחשבות הללו יכולות לעלות לכל אחת, אלא שבציבור שלה, הפלה כלל אינה מקובלת.

אנחנו מתחילים את שיחתנו כשברקע נשמע בכי חלש, הבכי שמספר את הסיפור הלאה.

"אני אישה שמחה וההיריון עשה אותי בדיכאון"

איך הכל התחיל, מאיפה באה המחשבה לא להמשיך את ההיריון? אנחנו שואלים בעדינות בתחילת השיחה.

"ההריונות שלי לא קלים", היא מתחילה לשתף "כל הריון אצלי הוא קריסה. הבית לא מתפקד, הילדים מוזנחים. אני מותשת גופנית ונפשית ומרבית היום אני במיטה".

היא ממשיכה ומשתפת:  "יש לי הורמונים נוספים שמשפיעים עלי מאוד קשה, לא כמו אצל כל אישה. לכן בשבילי תקופת ההיריון זו חוויה לא פשוטה בכלל. לא רק שהלידות שלי מאוד קשות, אלא גם התקופה שאחרי הלידה היא דיכאון אחד גדול".

בגילוי לב ובאומץ חני ממשיכה ומשתפת: "אחרי הלידה הקודמת, הרביעית במספר, שגם היא הייתה קשה מאוד, חוויתי משבר בזוגיות עם בעלי. כל הקושי והחולשה הובילו את בעלי ואותי למצב של חוסר אונים והרי במצב רגיל אני אישה שמחה ומתפקדת ועכשיו עם הולדת התינוק הרגשתי שבר כלי.

"כעבור שנה מהלידה הרביעית נכנסתי להריון שוב", חני ממשיכה בסיפורה, "הרגשתי שזהו. אני לא מסוגלת, זה גדול עלי ואני שום סיכוי שאני עוברת את זה שוב. הייתי אז בשבוע השישי. התקשרתי לרב שלי בוכה, מתחננת להיתר להפסיק את ההיריון.

"הרב כמובן אמר לי שהוא לא יכול להתיר דבר כזה והפנה אותי לרב גדול וחשוב. אני מתקשרת לרב והלב שלי רועד, לא מסוגלת לחשוב על משהו אחר חוץ מלהפסיק את ההיריון", חני לוקחת נשימה וממשיכה: "בכל בוכים אני מספרת לרב על כל הקושי שלי, עד כמה זה בלתי אפשרי בשבילי המצב הזה, והרצון להפסיק את ההיריון. הרב מבטיח לי תשעה חודשים טובים. מברך אותי, מעודד ומחזק.

"אני זוכרת את הרגע. אני עומדת ברחוב מביטה לשמיים ומבינה שזהו זה, אני בהריון, שוב, והמוח שלי והגוף מסרבים לקלוט. התפללתי רק שמישהו יבוא ויעיר אותי מהחלום הזה. ואז נזכרתי בארגון אפרת", אומרת חני ועוצרת לרגע.

"היא התחילה לבכות איתי וחיזקה אותי"

"בפינת הרחוב אני עומדת ומתקשרת. המתנדבת שעונה שומעת אותי, ומעבירה אותי לגב' שושנה חזן, הבת של הרב בצרי. היא מחזקת אותי ואומרת לי: 'תדמייני שאלוקים שולח לך עכשיו מתנה, מוריד לך מלמעלה מלא דולרים. את לא תהיי שמחה?!' שאלה רטורית. 'עוד כמה שנים את תסתכלי אחורה ואת תביני איזה מתנה גדולה קיבלת.  נכון, עכשיו קשה לראות את זה והקושי הוא גדול. אך אחרי שעוברות השנים, שוכחים את כל הקושי ורואים את כל הטוב שבזה', היא חיזקה אותי ולאחר מכן שאלה האם אני רוצה שהאחראית ממחלקת 'אמא' של הידברות תתקשר אלי.

"אומנם לא הכרתי אז את מחלקת 'אמא', אבל ידעתי שאני צריכה כל תמיכה אפשרית ולכן נעניתי בחיוב והודיתי לה. מאז פעם בשבוע הייתה מתקשרת אלי אורטל, מתנדבת מהארגון. היא הייתה מקשיבה לכל הקושי והפחדים שלי, הייתה נותנת עצות, מרגיעה, מעודדת ומחבקת מרחוק.

"הייתי מרגישה ממש איך היא מבינה את הקושי שלי וחווה אותו. היא פשוט נתנה מקום לכל הרגשות שלי", אומרת חני ואושר בקולה.

"תמיד בסוף שיחה איתה הרגשתי שאני בסדר, שאני נורמלית ושאני לא אשימה במה שעובר עלי. הייתי בוכה לה על הבית המוזנח, על הילדים שלא מקבלים את היחס שאני רוצה לתת להם. על הקושי שלי לסחוב את ההיריון ועל הכאבים שתוקפים אותי. היא תמיד הייתה מקשיבה בסבלנות ותומכת.

"הייתי כותבת מה שהיא הייתה אומרת לי כדי לזכור את זה ולהגיד לעצמי בכל פעם שהייתי צריכה חיזוק. ככה זה עבד במשך תשעה חודשים".

חני לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה: "תקופה קצרה לפני הלידה, הפחדים שהיו לי מהלידות הקודמות התחזקו. התקשרתי לאורטל בוכה ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר. זה היה מדהים. היא התחילה לבכות איתי יחד וחיזקה אותי בדיבורים מעצימים: 'לפי גודל הקושי שלי – ככה השכר שלי נקבע בשמיים, והשכר שיש לי הוא גדול מאוד. עוד מעט ראש השנה' היא המשיכה ואמרה לי, 'זהו זמן קדוש ונעלה מאוד. תתפללי לאלוקים, תבקשי ממנו כוח'.

"זה היה הראש השנה הכי עוצמתי שחוויתי", מתארת חני ברגש, "התפללתי מעמקי נשמתי והרגשתי חיבוק של אלוקים. את יום הכיפורים כבר ביליתי בבית הרפואה, תחת מעקב לקראת הלידה, מתפללת ובוכה לאלוקים".

מה התחושה ברגעים הקדושים הללו?

"התחושה שהרגשתי הייתה מרוממת ביותר. משהו שלא חוויתי אף פעם. אם כי, אומר בכנות, הקושי והפחד מהלידה לא עזבו אותי. בסוף יום כיפור חזרתי הביתה ומשהו בי נרגע קצת.

"סליחה שרציתי לוותר על המתנה הנפלאה הזאת"

"יומיים אחרי יום כיפור הרגשתי צירים ונסעתי לחדר לידה. המיילדת נכנסת לחדר מביטה בי ואומרת לי: 'מה את עושה פה? את לא נראית כמו מישהי שבאה ללדת'", חני צוחקת ומפטירה: "באמת לא הייתי נראית כמו מישהי שבאה ללדת. הייתי פתאום בן אדם אחר, לא חוויתי לידה כזאת בשום הריון. תוך פחות משעה חיבקתי את התינוקת שלי תוך כדי שאני מבקשת בלב מה' סליחה".

סליחה על מה?

"אני מסתכלת על הדבר המושלם שיצא ממני ולא מבינה איך לא רציתי את המתנה הזאת. כל הלילה הייתי ערה, לא הצלחתי להירדם מרוב אושר.

"כמה שעות אחרי הלידה התקשרתי להודות למתנדבות היקרות של מחלקת 'אמא' שלא הפסיקו לדאוג לי. אמרתי להם שהילדה שלי, המלאכית הקטנה שנולדה, היא שלהם.

"חוויתי אושר מטורף. שום לידה שלי לא הסתיימה ככה. הרגשתי ממש שאלוקים איתי ומפצה אותי. המתנדבות לא עזבו אותי גם אחרי הלידה. הם דאגו לי לעזרה כלכלית, עזרה בניקיון של הבית וטיפול בילדים ואפילו לדברים טכניים הם דאגו".

חני מחייכת ואומרת: "אני חודש אחרי לידה ו"בא לי" עוד אחד עכשיו. אני רוצה לתת לאלוקים מתנה אחרי שזלזלתי במתנה הקודמת שלו. מתחשק לי להביא ילד לעולם בשמחה".

מה המסר שלך למי שקוראת אותנו ומתלבטת אם להמשיך היריון?

"חשוב לי להגיד משהו לקוראות שנמצאות במצב שהייתי בו. כשמתפללים לה' מתוך קושי, ומרגישים במצב הכי נמוך שיש ואין אף אחד שיכול לעזור לנו – אלוקים שולח לנו את החיבוק הכי חזק.

"כשהתפללתי לה' וידעתי שאין לי סיכוי בלעדיו – דווקא שם קיבלתי את החיבוק.

"דבר נוסף, חשוב לזכור שאם הקב"ה שולח כזאת מתנה, זה ללא ספק מתנה הכי גדולה וטובה שיש. גם אם לא רואים את זה באותו הרגע".

חני לא יכולה שלא לחתום את השיחה באיחולי תודה מעומק הלב למתנדבות מחלקת 'אמא'. "הן היו לי בית בתקופה הזאת. חיבקו ותמכו ללא הפסקה. בזכותן שרדתי את התקופה הזאת בצורה הטובה ביותר. מחלקה שעושה עבודת קודש", מסיימת חני את שיחתנו, ומתרגשת.

מתלבטים? רוצים להתייעץ? מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il