שיעור הילודה בישראל מציג תופעה דמוגרפית מרתקת. בעולם המערבי אנו רואים צניחה דמוגרפית חדה, אך ישראל מציגה תמונה הפוכה. נכון לשנת 2025, הממוצע בארץ עומד על כ-3 ילדים למשפחה. נתון זה עוקף בילד שלם את ממוצע מדינות ה-OECD. ישראל אף עוקפת מדינות מתפתחות כמו הודו ואינדונזיה. למעשה, רק מדינות אפריקה מציגות ילודה גבוהה יותר.
הפרדוקס המקומי: השכלה מול שיעור הילודה בישראל
במהלך המאה האחרונה הובילה המגמה העולמית לירידה בילודה. ככל שרמת ההשכלה עולה, מספר הילדים יורד. מחקרים מוכיחים כי קריירה והשכלה גבוהה מצמצמות לרוב את התא המשפחתי. הכלל הזה פועל כמעט בכל מקום בעולם – חוץ מישראל.
תהליכי עיור ושילוב בשוק העבודה לא עצרו את הגידול בארץ. להיפך, בעשורים האחרונים העלה המגזר הכללי את הממוצע מ-1.8 ל-2.1 ילדים. גם המגזר החרדי שומר על מספרים גבוהים מאוד. במקביל, החברה הערבית עוברת תהליך דומה לשאר העולם. הילודה שם ירדה מכ-9 ילדים בעבר לכ-2.75 ילדים כיום. נתון זה נמוך כעת מהממוצע במגזר היהודי.
יותר ילדים בפחות זמן: המודל הישראלי
ישראל מיישרת קו עם המערב בתחומים מסוימים. למשל, הגיל הממוצע להקמת משפחה ממשיך לעלות. אך בעוד שבאירופה דחיית הילודה מקטינה את המשפחה, בישראל המציאות שונה. כאן הורים בוחרים להביא יותר ילדים בפרק זמן קצר יותר. חוקרים תולים זאת בשילוב של תרבות מקומית וחוסן לאומי.
השפעה חברתית וחוסן קהילתי
מחקרים של מרכז טאוב מזהים השפעות חיוביות למגמה זו. החוקרים אלכס וינרב ואביב בריל מסבירים כי הילודה מחזקת את המבנה החברתי. רוב הילדים בארץ גדלים עם אחים ואחיות רבים. מבנה זה מעניק חוסן קהילתי למדינת ישראל לטווח הארוך.
