הם התחתנו ורצו כמו כולנו אושר של בייבי. מכירים את הרגע הזה שעושה המון ביחד של זוג, הרגע הזה שבו מצפים ומחכים, וכל חודש מתאכזבים מההתחלה?! מעניין לראות מה קורה בתוך הלב שלנו כשבורא עולם מסמן לנו: "לא". "לא עכשיו".
כאילו ה' יתברך אומר לנו- "אני צריך מכם משהו, זה לא רק אתם שצריכים ממני". אחרי עוד אכזבה ועוד המתנה, שרה ובעלה מגיעים אל הספר שישנה להם את המציאות, הספר של הרב הרוש "חוק התודה".
"מה זה אומר?", אני שואלת את שרה, ולא יודעת איזה בוסט של אמונה עומד להיכנס גם אליי, ואל כל מי שקולט מה זה הכוח היהודי הזה שבורא עולם מתניע בתוכנו דווקא להיפך, כשאין – דווקא במחסור תגיד לאבא תודה, בוא נראה אותך?
הסוד הגדול של חוק התודה
"זה לעצור, ולהגיד", ושרה מסבירה לי איך כשיש עוד אכזבה ועוד אכזבה ואיך כשאחותה שמתחתנת אחריה ונכנסת להריון לפניה, כמה ההרגשה קשה כי 'מה איתי'? ה' שכחת אותי?" הימים חולפים והיא ובעלה בשלהם, בשלה: 'חוק התודה'".
"מה זה? מה עושים?" אני שואלת אותה. "נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת, ובניגוד לכל מהלך רציונלי, רוקדים וקופצים משמחה בשביל האחר, מודים כך וכך פעמים ועוד אומרים מזמור לתודה ושוב, על משהו שכל כך רוצים- ואין. ואין תינוק. ואין הריון.
אבל בשמיים כששוברים את חוקי הארץ זה מעורר רחמי שמיים ופותח שערים נעולים ומקדמים את הישועה מאת ה'. ושרה נקלטת להריון. "אין אושר גדול כזה, אני בכלל לא יודעת להסביר". הם מתחילים להבין את הקו של התודה.
דרמה רפואית: ירידת מים בחודש רביעי
"משמיים ממשיכים לנסות אותנו", ממשיכה שרה, ואני בכלל לא מדמיינת לאן הסיפור הזה הולך להגיע. (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "אבל") "בחודש רביעי ירדו לי המים".
"רביעי?" אני מתעלפת ומבקשת לחדד, "רביעי?" איזה תינוק יכול לצאת אל החיים בחיים כשיורדים לו המים בחודש רביעי. כולנו מכירים מים וירידות, אבל בחודש רביעי? איזה סיכוי יש לתינוק כזה? שרה ממשיכה לספר, "אני בשבוע 17 מגיעה אל הרופא, אין מים, אין תנועות, ויש ברחם שלי 'המטומה' שכנראה גורמת לכל זה.
רופאה שאני לא אשכח את המילים שלה, ואת יודעת מה אפרת, תודה לה' שזו היתה רופאה קשוחה כי רק בגלל הקרירות הזאת שלה, משהו זז בי באמונה בעמוק. הרופאה בודקת אותי בהריון הצעיר הזה שכל כך רציתי בו ואומרת לי –'ההריון הזה לא יישאר, העובר לא ישרוד, אין לו מים, הריאות לא יתפתחו, הגפיים של התינוק לא יזוזו, תסיימי את ההריון'".
דעת תורה והתמיכה של מחלקת אמ"א
-וואי, איזו קשוחה, מה עשית? "מה עשיתי? יצאתי החוצה וצעקתי את הנשמה שלי לה', צרחתי, התקשרנו לרב זמיר כהן. העובר היה תקין, לא היו מים, אבל העובר היה תקין, הרב אמר: להמשיך את ההריון כשהוא הבין שזה המצב.
משם הרב קישר אותנו לקלינה שאין לי מילים איך היא תומכת בנו עד רגע זה, ומאותו רגע. הכל. בכל וגם כשצריכים יותר קשיחות עם הפחד שהטילו בנו, כאילו אכפת לה יותר מכולם. (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילים "האה", "יתר", "שהטילנו") היא מתערבת אצל הרופאים ונותני השירות, מעבירה לבית חולים אחר והעיקר אתם לא מוותרים על החיים, כל השאר בידי שמיים.
בשלב הזה אנחנו מאושפזים ויוצאים ובאים, וכל פעם אותו הדבר, ביקור רופאים, בוקר, הם לא מבינים למה אנחנו מתעקשים לשמור את ההריון הזה. ואנחנו? עם 'חוק התודה', ולפעמים בהפוך, דווקא כשאנחנו מודים, יש ירידת מים נוספת חזקה, אגב, ההמטומה נעלמה.
הנס הגלוי והולדת הודיה
ואזעקות, ואני בבית החולים רחוקה מהבית ואני מובלת עם כיסא גלגלים למרחב המוגן, ואין מים, ואכזבות, וימים ולילות, ואני מחייכת ואומרת – תודה, ואני לא רואה שמש, אבל אני יודעת דבר אחד, מה זה להודות לה' על כל המהלכים שלו". -אני במתח.
"והיא נולדה, בשבוע 28, בלידה רגילה שהיתה נס בפני עצמו. ושאף אחד לא יבלבל לנו את המוח, יש לנו תינוקת, הודיה חיה, השם שלה, מהממת ובריאה בלי שום זכר לכל האיומים שהפחידו אותנו בהם לכל אורך ההיריון. (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "תינוקות")
ויש רגעים קשים, ויש רגעים יותר קלים, והיסוד הזה של לא לפחד כלל ולהישען על דעת תורה ולהודות לאלוקים הוא זה שמחזיק אותנו, גם כשקשה וגם כשקל". מה עושה 'תודה' בשמיים עם עקביות לבחירה בחיים ולא אחרת, מה היא עושה – בלב האדם?! (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "רחת") הרווחנו חיים של הבת שלנו וכח והבנה לחיים ששווה עולמות ברוך ה'.
אל תוותרו בחיים על החיים !
מחלקת אמ"א: כאן בשבילך לייעוץ והכוונה
מתלבטים? רוצים להתייעץ ? מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. kalina@htv.co.il
