אי נוחות בלבד או מצב של סכנה – מהו ריבוי מי שפיר?

מה עושים כאשר יש ריבוי מי שפיר?
ריבוי מי שפיר הוא מצב שבו במהלך ההריון, ישנה כמות גדולה מידי של מי שפיר בתוך שק ההריון. מדובר בתופעה מוכרת, שמתרחשת ב-1-2% מכלל ההריונות. בכל בדיקת אולטרסאונד במהלך ההריון נבדקת כמות מי השפיר, על מנת לוודא שהיא תקינה – לא מועטת מידי, ולא מרובה מידי.

ריבוי מי שפיר עלול לנבוע מסיבות רבות, ולרוב הסיבה אינה ברורה ואינה מתגלה במהלך ההריון או אחריו. עם זאת, ישנם מספר גורמים שכיחים המובילים לריבוי מי שפיר. הסיבה הנפוצה ביותר היא סוכרת הריונית. לא ברור מה בסוכרת גורם לריבוי מי השפיר, אך הקשר ביניהם ברור מחקרית. סיבות נוספות לריבוי מי שפיר יכולות להיות מומים במערכת העיכול של העובר; הפרעה בהפרשה של הורמונים שונים; תסמונת דאון או תסמונות כרומוזומאליות אחרות; אם בעלת RH שלילי עם עובר בעל RH חיובי; כוריואנגיומה של השיליה; זיהום תוך רחמי; ועוד.

מה עושים כאשר יש ריבוי מי שפיר?
במרבית המקרים, ריבוי מי השפיר הוא קל, ואף שלעיתים נגרמת לאם אי נוחות מהמצב, הוא אינו דורש טיפול מיוחד. במקרים של ריבוי משמעותי של מי השפיר לרוב מבצעים מעקב צמוד של ההריון, בודקים את הסיבות לריבוי ומטפלים בהן במידת האפשר (למשל, מבצעים העמסת סוכר ודואגים לאיזון של הסוכרת, אם קיימת). לעיתים, במצב של ריבוי משמעותי, מבצעים ניקוז של מי השפיר – אך מדובר בטיפול בעל סיכון מסוים, בדומה לבדיקה של דיקור מי שפיר, ובנוסף, ריבוי המים עשוי להתחדש גם לאחר הניקוז.

הסיכון המרכזי במצב של ריבוי מי שפיר הוא שבמהלך הלידה, כאשר יפקע שק מי השפיר, המים יתרוקנו במהירות, ותתרחש צניחה של חבל הטבור, דבר שעלול לגרום למצוקה לעובר. לכן בדרך כלל, כאשר ישנה לידה במצב של ריבוי מי שפיר, פוקעים את השק בצורה מבוקרת, על מנת לוודא שהמים יצאו בקצב יציב ובטוח לאם ולתינוק.