"זה או אני או הילד. אני לא אעזור לך בשום דבר שקשור אליו, ואני לא רוצה שום קשר אליו". כך אמר לאורית אבי הילד, וכך היא הבינה שהקשר המתעתע בן שבע השנים בינה לבין אותו בחור בעייתי פשוט נגמר באבחת חרב של טריקת טלפון.
כך, כשהיא מסובכת בתוך מבוך של בדידות ואי ודאות, המשיכה אורית לקבל איומים מאותו בחור ומבני משפחתו, כשהם מפעילים עליה לחץ ארטילרי כבד להפסיק את חיי תינוקה, ולבצע הפלה מיידית. במהלך הריאיון, שום דבר בקולה השמח של אורית אינו מסגיר את התקופה החשוכה שהיא עברה אז. היא מדברת דיבורי אמונה, ומציירת את יד ההשגחה הפרטית בבהירות: "בורא עולם הביא לי הרבה מזל, והקשר עם אותו בחור נפסק, אחרת הייתי עוברת חיים נוראיים. הקשר לא היה טוב לי ממילא, וקרוב לוודאי שהייתי גרושה".
מה קורה משם?
"הייתי הכי מאוכזבת בעולם", משתפת אורית. לאורך הקשר ולפני ההיריון הוא טען שאיתי הוא מתחתן, ולאחר ההיריון הוא לא רוצה את הילד הזה ולא רוצה אותי?".
סחטנות רגשית ואיומים
בני משפחתו של הבחור פצחו בקמפיין ענק של סחטנות רגשית, וניסו להפעיל עליה מכבש לחצים כבד שתבצע הפלה, חלילה. הם הסירו מהבחור כליל את האחריות למעשה, והאשימו אותה בחיים שנוצרים אצלה כעת: "אבא שלו ואחים שלו אמרו לי שהוא לא רוצה, ואני כאילו לא יכולה 'להכריח' אותו להיות אבא. בנוסף הם אמרו לי שאני צריכה 'להבין' אותו, זה שלו, ואי אפשר להפיל עליו משהו שהוא לא רוצה, למרות שהוא לקח בחשבון שאולי תהיה תוצאת היריון מתישהו. הם המשיכו להגיד לי שהבחור לא ישלם כסף לילד, לא ידאג לילד, ולא יראה את הילד".
בני משפחת הבחור התחילו לעוות את המציאות, ולצייר בפני אורית תמונה שחורה של ילד שגדל ללא אביו, וכשהטקטיקה הזו לא עבדה – הם עברו לאיומים.
"גם לאחר שהילד נולד, קיבלתי איומים מהמשפחה שלו וממנו. הבחור אפילו הצדיק אותם בכך שהם מאיימים עלי. זו הייתה הזיה".
בהשפעת אותו לחץ כבד של הבחור ושל בני משפחתו, כמעט איבדה אורית את הצפון, והיו לה מחשבות דמיוניות כאילו הפלה ח"ו תפתור את הבעיות בחייה. מחמת האיומים נאלצה אורית בתחילה להסתיר את דבר הריונה מבני משפחתה.
"אני מביאה את הילד הזה, ואני סומכת על בורא עולם"
"פחדתי נורא, אבל בכל זאת שיתפתי מכרה שלי. היא הפנתה אותי לרב, שאמר לי שלילד שלי יש נשמה גבוהה מאוד מאוד, נשמה של צדיק, ולאבא שלו יש זכות שהוא מביא ילד כזה לעולם. אז לא הבנתי את זה, אבל היום כשאני יודעת מי זה הבן שלי – אני מבינה".
בעידוד הרב סיפרה אורית לדוד שלה את המצוקה שלה. הוא חיזק אותה, ואמר לה שאין לה ממה לפחד. לאחר מכן, הוא הפנה אותה למחלקת אמ"א.
"קלינה שוורץ, מנהלת המחלקה, היא כמו אמא שלי. אני מאחלת לעצמי להיות רבע ממנה – בלב שלה, באנושיות שלה, בקדושה שלה, באהבה שלה לבורא, לאדם. "ברגע קשה היא אמרה לי: "תחזרי אחריי: 'אני מביאה את הילד הזה, ואני סומכת על בורא עולם. ה', זה הילד שלך, ואתה תדאג לו.' עד היום אני משתדלת להגיד את זה לה' כשיש לי משבר או קושי עם הילד, אני אומרת: 'בורא עולם, אני הבאתי את הילד שלך, בבקשה תדאג לו'. אני בקשר עם קלינה גם היום, ואני שולחת לה תמונות של הילד. היא מלווה אותי תמיד. אם יש לי איזה משהו מאתגר בחיים, אני מתקשרת אליה שתתפלל עליי ועל הילד, שתשלח צדיק להתפלל על הילד. ובאמת, תודה לה', הילד הוא של הקב"ה, והכל עובר."
עד כה ניצלו מעל 10,000 תינוקות, ומעולם לא נמצאה האמא שהתחרטה על הנולד. כאן פועלים ופועמים חיים של אמ"א: לפניות, בקשת סיוע, ייעוץ והכוונה ללא עלות טל' 073-222-1333 נייד 052-955-1591 דוא"ל kalina@htv.co.il או לחצו כאן.
"התחילו לי דמיונות כאילו אבא שלי יגרש אותי מהבית"
ומה לגבי בני המשפחה שלך?
"אצלנו במשפחה זה נחשב בושה להיות בהיריון לפני הנישואין. בגלל כל הלחץ שלי, חשבתי בהתחלה שבני המשפחה שלי לא ירצו את ההיריון הזה. התחילו לי דמיונות כאילו אבא שלי יגרש אותי מהבית, למרות שמעולם לא חשבתי שאבא שלי מסוגל לדברים כאלה. אבל זה תרחיש דמיוני שעלה, כי הייתי מבולבלת ומפוחדת".
גם לאחר שאורית שיתפה חלק מקרובי משפחתה וחברות במצב שלה, היא קיבלה מהם תדר של פחדים ודמיונות, ונזרקו לחלל האוויר משפטים שניבאו לה שחורות.
"אמרו לי: 'את לא תצאי ללמוד, איך תעשי תואר? איך תתפרנסי, ותגדלי את הילד?'. מה לא שמעתי? אפילו אמרו לי שאף אחד לא יתחתן איתי, ואהרוס את החיים שלי. במציאות, אפילו רבע מכל מה שניסו לדמיין לי לא התקיים".
"איך הוא לא רוצה את הילד שלו? ילדים אצלנו זה דבר קדוש"
אורית נלחמה לחשוב חיובי ולבחור בחיים. היא גייסה תעצומות נפש בכמויות אדירות, כדי לראות נקי, טוב וברור, ואכן, הדמיונות התפוגגו כלא היו, והיא קיבלה מעטפת של תמיכה מהוריה וממשפחתה: "אמא שלי אמרה לי כך: 'אני אמא לשבעה ילדים. אף אחד מהם לא הפלתי. את מפחדת? כל ילד עם הברכה שלו, וכל ילד עם מה שבורא עולם נותן לו. אין לך מה לדאוג'.
"לאבא שלי היה קשה מאוד עם הנטישה של הבחור. הוא חיזק אותי, ותמך בי מאוד. הוא אמר לי: "אני אבא לשבעה ילדים. עבדתי בשלוש עבודות כדי להביא לכם אוכל, ולוודא שיש לכם את כל מה שאתם צריכים. איך הוא לא רוצה את הילד שלו?!'. ילדים אצלנו זה דבר קדוש".
אורית קיבלה סל תמיכה גשמית, נפשית ורוחנית ממחלקת אמ"א ומבני משפחתה. הייתה לה סייעתא דשמיא גדולה. "אחרי חודש כבר עצרתי את זרם המתנות שקלינה שלחה לי. אמרתי לה שיש לנו הכל, ואני לא צריכה את כל הסיוע החומרי".
חתונה, עקרות ושמחה גדולה על הבחירה בחיים
ברגעי הלידה אורית הייתה עטופה מכל הכיוונים במשפחה ובחברות שתמכו בה והיו לצידה. "מחוץ לחדר לידה חיכו לי 40 איש! אחת המיילדות אמרה שהיא לא מאמינה כמה אנשים באו ליולדת אחת. אמנם לא האבא של הילד, אבל המשפחה והחברות".
אורית ובנה התינוק גרו אצל הוריה, והם דאגו לה וטיפלה בה ואז חל מפנה נוסף בחייה, שנראה כמו נכתב מתוך סרט עלילתי של נסיכה אמיתית.
מתי בעלך נכנס לתמונה?
אני אפילו לא זוכרת אם שלב ההיכרות הראשוני היה לפני שהילד נולד או לאחריו, אבל ממש לאחר כמה חודשים הכרתי אותו, נישאנו, ושמחתי לראות שהוא נקשר לבני בקשר אבהי אוהב ממש מההתחלה. הוא שיחק איתו, האכיל אותו, חיתל אותו וטיפל בו במסירות".
עברו שנתיים. אורית ובעלה ניסו להביא ילדים לעולם, ולאחר תהליך ארוך של בדיקות ובירורים הם גילו לצערם את דבר עקרותו של בעלה. יותר מכל, אורית הבינה את יד ההשגחה הפרטית, וכמה ה' טוב ואוהב: "לא הייתי מתגרשת מבעלי בגלל דבר כזה, ולא הייתי מוותרת עליו. ברוך ה' שלא הפלתי את הילד שלי. אחרת – לא היו לי היום ילדים בכלל".
סיפורה המיוחד של אורית האמיצה ממחיש לנו עד כמה אצל בורא עולם הכל אמת, מדויק ותמיד לטובה. לעיתים האדם חושב שהוא מבין מה נכון, מה טוב, מהו חסד ומהם רחמים, אך במקרים רבים מתברר לאדם שהוא ראה הכל הפוך ועקום לחלוטין. על כולנו חלה החובה ללכת אל הכתובת הנכונה ולבדוק מה באמת ריבונו של עולם רוצה מאיתנו. בזה נדבק, בזה נחזיק חזק, ולא נרפה. יש הרבה רעשי רקע, וישנן רוחות רעות שנושבות, אבל אנחנו נעמוד איתן כי האמת היא חיים.
במחלקת אמ"א בהידברות נושאים בגאון את הבחירה בה': "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך עד עולם", אחרת חלילה מתקיים היפך החיים, וראייה לכך הם אותם אנשים שאמנם נושמים, אוכלים וישנים, אך הם כמו חי-מת, אין להם חיות פנימית. נאחל לכולנו שנדע תמיד לבחור בדרך החיים, כי היא השמחה האמיתית והשלמה.
