יוליה קיבלה את הבשורה הקשה – מום בלבו של העובר – בהלם כפול. גם בגלל עצם העובדה הקשה וגם בגלל התוספת הכה מכאיבה. "חבל עלייך"…
המחשבות התרוצצו במוחה, "חבל עליי… ולא חבל עליו?". אומרים 'חבל על מי שמת אבל שה עדיין חי'…אז באמת לא חבל עליו ?
כשהבינה שמדובר במום בלב, שאפשר לתקן, ולא מעבר לכך, רצון פנימי התחיל ללחוש לה, לא לוותר. "חבל עליו", אמרה בליבה והחליטה לומר – לא.
הרופאים ניסו לצייר לעובר עתיד קודר. תסמונות רפואיות קשות, בעיות בגפיים ואיפה לא ומפה ההצלה על הפלה – הפסקת הריון.
אבל יוליה היתה מספיק צלולה כדי להבחין בין מידע מוצק למידע ריק. המידע המוצק היה הבעיה בלב שאותו אפשר לתקן. המידע הריק היה כל התחזיות הקודרות שאולי יתממשו.
לא, אני לא רוצה לבצע הפלה – אני לא רוצה הפסקת הריון.
"חבל עליו", אמרה, "חבל לוותר עליו" – – – זו היתה רק ההתחלה, בחיים אנחנו לומדים מתי לוותר למען איכות החיים ומתי להילחם למען משמעות החיים. לא, זה לא שולי – זה העיקר – חיים.
בורא עולם רצה לבחון את ההחלטה שלה, האם ההחלטה שלה היתה מספיק מוצקה, כנראה כדי שתוכל לזכות בשכר רב יותר. בורא עולם אף פעם לא שולח נסיון שאי אפשר לעמוד בו כמובן. יוליה הוכיחה זאת במעשיה.
אבל כשזה קרה, בשבוע ה-34, היא חשבה שהעולם מתמוטט עליה.
היא הגיעה לבדיקת MRI,לפתע, כל התחזיות הקודרות חסרות הבסיס שנאמרו לה בתחילת ההריון, קיבלו ביסוס מוצק על סמך בדיקת ה-MRI שהיא ביצעה זה עתה.
הרופאים שבחנו את תוצאות בדיקת ה-MRI ציירו לעובר עתיד עגום במיוחד. בעיות קוגניטיביות קשות. ילד לא מפותח. בעיות מוטוריות. אה… ואם כל זה לא היה מספיק, אז הם גם הוסיפו ואמרו שיש סבירות גבוהה מאד לפיגור קשה. "גברת… חבל עלייך".
היא הרגישה שהיא לא יכולה לשאת את המידע הנורא הזה, שהפך לפתע למידע מוצק ומבוסס. אז בשביל מה התעקשתי בהתחלה? אז בשביל מה סבלתי כל כך הרבה?
ברגע של שברון לב זה, הרופאים הצליחו להוציא ממנה בקשה להפלה – הפסקת הריון והעבירו מייד את הבקשה לוועדה להפסקת הריון.
בנתיים היא חזרה הביתה, נרגעה קצת ויצרה קשר עם מחלקת התמיכה של מח' אמא בארגון הידברות, שחיזקו ועמלו רבות לעצב את דעתה למען החיים, תוך תפילה בפני בורא עולם בדמעות מעומק הלב.
שלווה פנימית מבטחון יצוק, התנחל בליבה והיא החליטה לתת לזה נסיון נוסף, אחד אחרון.
ברגע זה שוב האירה השמש מבין העננים, כי האדם לא מקבל נסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו.
כעבור מספר ימים זה קרה, באופן פתאומי, אמנם מוקדם מהצפוי, היא החלה לחוש שהלידה מתקרבת.
בעלה הזעיק אמבולנס והיא הובהלה לבית החולים. היא כמובן לא שכחה את התוצאות של בדיקת ה-MRI והביאה את כל המידע איתה כדי שבתהליך המתקרב, יהיה לצוות הרפואי כל המידע הרלוונטי.
באורח פלא הזדמן למקום רופא בעל-שם, ולכן הופנו אליו תוצאות הבדיקות של ה-MRI והוא עיין בהם למשך מספר דקות, אחרי בדיקה מדוקדקת, הוא הרים את עיניו ואמר בשלווה, "גברת… הכל בסדר גמור, מחכה לך לידה מוקדמת, אבל הכל בסדר"…
היא הרגישה צמרמורת בכל הגוף. "מה זה אומרת הכל בסדר? איך זה יכול להיות? מה קרה פה? אני רוצה שתסביר ברור מה אתה מתכוון, איך יכול להיות שהכל בסדר?".
הרופא לא הבין לרגע מה קרה לה. הוא הרים את הבדיקות מול מנורת התקרה והראה לה את צילומי ה-MRI ואמר, "את רואה כאן וכאן… זה אומר שהכל בסדר… אמנם בגלל הצל הזה, הייתי חושב שתהיה בעיה, אבל אם כאן וכאן הכל בסדר, כנראה אין מה לחשוש והכל באמת בסדר"…
שעה ארוכה לאחר מכן, נולד הילד, בריא ושלם. הוא נדרש לעבור ניתוח לתיקון הלב, אבל מעבר לכך, לא אותרה אצלו אף בעיה קוגניטיבית, מוטורית או התפתחותית כלשהי.
ביום שהיא שוחררה מבית החולים, היא נתקלה במקרה באחד הרופאים עם התחזיות הקודרות ההן. היא הסתכלה על הילד הקטן והבריא שבידיים שלה ואמרה לרופא – לא "חבל עליו" אם חלילה הייתי ….. אל תוותרו על אף אחד חבל עליהם …
שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
