שירן, בת 28 נשואה ואם לארבעה ילדים, לא תארה לעצמה שאי פעם המילה 'הפלה' תתקשר אליה באיזה אופן.
"כאשר בבדיקת היריון ביתית נודע לי שאני בהיריון התרגשתי מאוד, אין זה מובן מאליו כאשר חיים נוצרים בקרבי. כל יום שעבר ספרתי והצטרף למניין, ממש כאילו היה זה היריון ראשון ואפילו השתעשעתי במחשבה שאולי הפעם מדובר בתאומים ושיתפתי בכך את בעלי.
בשבוע ה -7 הלכתי לבצע בדיקה שגרתית, הרופאה הביטה במסך האולטראסאונד ואני ציפיתי לשמוע את חוות דעתה, אולי באמת מדובר בתאומים?…
אבל הבשורה של הרופאה, הייתה בדיוק ההיפך.
"יש לך שק ריק בלי עובר", אמרה וליתר בטחון בדקה שוב והוסיפה "מצטערת אבל אני לא רואה כאן כלום".
כלום, המילה הכתה בי, אין חיים שנוצרים בקרבי, סתם שק ריק, זה הכל ? לא יכולתי אפילו לדבר מרוב הלם.
"אולי זה קצת מוקדם" הרופאה עודדה אותי, "תחזרי לבדיקה נוספת עוד שבוע".
שבתי לבית, בעלי כבר ציפה לבשורות הטובות, "נו, יש שני עוברים ?" שאל בתקווה.
"לא…" התיישבתי מדוכדכת על גבי הכיסא, לא היה לי כוח לעשות כלום.
"אחד זה גם טוב זה מצוין", עודד אותי.
"אין אפילו אחד" השבתי בפנים מושפלות.
"מה זאת אומרת?!" הוא לא הצליח להבין.
"שק ריק, בלי עובר" נאנחתי, "בעוד שבוע צריך לעשות בדיקה נוספת, אולי יגלו אותו, את העובר המתחבא".
אבל אפילו לא צחקתי מהבדיחה של עצמי.
השבוע עד לבדיקה החוזרת חלף במתח וחששות שהחליפו את השמחה וההתרגשות שחשתי קודם לכן. במקום התחושה המתוקה על החיים הנוצרים בתוכי, ההרגשה התחלפה לדאגה מייסרת.
בקושי רב חלפו הימים, הפעם פניתי לרופא שליווה את ההריונות הקודמים, סמכתי עליו לאחר הניסיון הטוב שהיה לי אתו בעבר. היה זה שבוע 8 להיריון.
"יש לך שתי אפשרויות, או כדורים או גרידה"
"נו…" שאלתי אותו במתח, "השק בגודל ארבעה וחצי סנטימטר, בלי עובר, בלי שק חלמון, שק ריק לגמרי", הודיע לי ומיד עבר לפסים מעשיים, "יש לך שתי אפשרויות, או כדורים או גרידה".
רגע, רגע, רגע, רציתי לעצור את לשונו המתגלגלת של הרופא. "מה עם האפשרות השלישית, כלומר להמשיך ?" העזתי לומר.
מסתבר שזו לא הייתה כלל אופציה עבורו.
"להמשיך?" הוא אפילו לא הבין על מה אני מדברת.
"תבואי לכאן לביקורת אחרי שתסיימי את ההפלה" אמר ביובש וכשראה את פניי הנפולים הוסיף, "לא נורא יש לך ארבעה ילדים".
לא נורא אה?! אם יש ארבעה ילדים אז עוד נשמה זה כבר לא ממש משנה?! רציתי לענות לו בהתרסה אבל שתקתי, חנקתי את הכאב.
חזרתי לביתי, נכנסתי לחדר והגפתי את הדלת לבל ישמעו אותי הילדים.
ושם הרשיתי לעצמי לבכות, לבכות על מה שקיוויתי ונגוז. לבכות, על דברי הרופא. לבכות, אפילו בלי לחשוב. רק לבכות ולפרוק את הכאב, אבל תוך כדי הבכי צפה בי מחשבה: אל תבכי 'סתם', תבכי להשם, זה עת רצון עכשיו כאשר לבך שבור.
הייתי מוכנה לקבל את רצון השם בכל מצב, אבל הבטחתי, "אם אזכה לנס אני מבטיחה לעשות סעודת הודיה, לעשות קידוש השם".
יש דופק לעובר ואין שום סיבה לדאגה
"הרהרתי לי, עם כל הכבוד לרופא ולמכשור שלו, החלטתי להגיע למיון בהפניית הקופה, במהלך הבדיקה הייתי מתוחה מאוד. סקרתי את פני הרופא, שבחן את המסך, חוששת ממה שיאמר.
"הכל תקין", אמר, "השק קצת קטן, אבל יש דופק לעובר ואין שום סיבה לדאגה"..
"ב..באמת?" שאלתי, המומה מתקשה לעכל.
הרופא הביט בי, מתפלא על תגובתי ההמומה, הוא לא ידע מאומה על מה שאמר הרופא הקודם ולא הבין מה פשר תגובתי המוזרה.
יצאתי מבית החולים, עם המסמך שמאשר שהעובר שלי חי וקיים היישר לביתי, כאשר בעלי שמע את הבשורה, הגיב: "זה נס. זה פשוט נס".
ולשירן היה ברור שהרופא שלה יהיה הראשון שישמע את החדשות הטובות.
"קבעתי תור כמה ימים למחרת. נכנסתי לחדרו בקומה זקופה. ובחיוך. הוא ראה אותי וקצת התפלא לכבוד מה החיוכים.
"עשית מה שצריך?" שאל.
"עשיתי" הנהנתי.
"טוב, בוא נבדוק את הרחם וצוואר הרחם לאחר ההפלה", היה מוכן לערוך את הבדיקה.
"לא, לא עשיתי הפלה", הגבתי. החיוך עדיין על פניי.
"לא עשית הפלה?" הגיב במבט חמור סבר, "גברת, את צריכה להבין שזה לא טוב, צריך לעשות ניקיון, זה לא טוב עבורך!"
ניקיון, זו הייתה המילה שהוא בחר מכל המילים, כאילו היה מדובר בפסולת שצריך לפנות ולא בנשמה שירדה לעולם.
"אני רוצה להראות לך משהו" שלפתי מהתיק את המסמך הרפואי והנחתי על גבי שולחנו.
"מה זה?! מה את רוצה עכשיו?!" הוא היה חסר סבלנות, והתחיל לקרוא כאשר אני עוקבת אחרי תנועות פניו, מעיניו הנפתחות לאיטן, גבותיו העולות מעלה ולחייו המאדימות.
"אני פשוט לא מאמין…" אמר, נבוך וסמוק.
הוא קרא שוב, ליתר בטחון ואחר כך הרים אלי מבט "את מבינה מה פירושו של דבר? שק בגודל שני סנטימטר ומעלה בלי עובר, לא יכול להתגלות כהיריון תקין, זה מעל לרפואה, אני פשוט לא מאמין".
כיום שירן בשבוע העשירי להיריון וממשיכה להתפלל שההיריון יעבור בשלום.
השם יכול לשנות הכל
"את המסמכים כולם אני שומרת לסעודת ההודיה המתוכננת", היא מסכמת בחיוך ומוסיפה, "אני יודעת שאני לא האישה היחידה שנתקלה במצב כזה. למרבה הצער לנשים רבות מתגלה לחרדתן שיש חשד להיריון לא תקין בשבועות הראשונים, שק ריק או עובר בלי דופק חלילה.
רוב הרופאים ממהרים לחרוץ את הדין ולאחר בדיקה אחת כבר מפנים את האישה להפלה, לא נותנים סיכוי שאולי זו טעות, שאולי העובר כן בחיים.
אני פונה אליכן, הפלה יזומה היא צעד סופי שאין ממנו חזרה, אל תמהרו, בדקו שוב, תנו סיכוי.
כמובן לעשות שאלת רב, כי גם כאשר יש צורך בהפלה במצב כזה, לא אנחנו נקבל את ההחלטה בעצמנו, לא את כובד המשקל וההחלטה על כתפינו, לא ממש לא – זה כבד מדי מלשאת החלטה זו.
שירן מדגישה את חשיבות התפילה: "השם יכול לשנות הכל. נאמין בזה ונתפלל אליו תמיד, גם אם הרופאים יאמרו את האבחנות האיומות ביותר, נדע שהוא איתנו ויש לאן לפנות.
וחשוב מאוד לקחת בחשבון ולהפנים – 'צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו', קרוב ד' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת'… אנחנו חייבים לקבל כל תוצאה בסופו של דבר גם אם היא לא לרוחנו באותו זמן, זה לא נכון לקיים רק את 'להגיד בבוקר חסדך'.
בבוקר, כשהזמן מאיר והכל נעים, אז הכי קל להלל ולהגיד כמה טוב ד' – 'להגיד בבוקר חסדיך' …
בלילה, כאן אמונתנו תימדד כשהזמן קצת חשוך ומקשה עלינו וטרם קיבלנו את מבוקשנו, כאן נקיים את 'ואמנותך בלילות' … כאן נידרש להיאחז באמונה ולהבין ולהאמין כי – 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא – מכאן ניישם את 'אמונתך בלילות'.
ולהיות בטוחים – 'עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו: להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו'.
עדותו של פרופ’ גוסטבו מלינגר מנהל יח’ אולטראסאונד גניקולוגי בביה’ח ליס שבאיכילוב – על היד הקלה על ההדק בביצוע הפלות בארץ. צפו
שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום: לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקת הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
