"שאלתי את הטכנאית: ’למה המליצו לי על ועדה להפסקת הריון?’ והיא נמלטה מהחדר"

"כשאני רואה את מוישי שלי רץ, מטפס ומספר סיפורים מתוקים, קשה לי להאמין שזהו הילד שהרופאים המליצו בהריון שלו לגשת לוועדה להפסקת הריון", אומרת חני גלדנואר, אמו של מוישי, בשיחה נרגשת.

נכון לימים אלו היא עסוקה בשמחה נוספת במשפחתה, עקב הולדתו של תינוק נוסף, אח למוישי הקטן, אך אינה מוותרת על שחזור מסע ההיריון המתיש עם מוישי. מסע שכלל לא מעט דאגות, חששות, תחזיות קשות של רופאים פסימיים, ויותר מכל – תפילות.

בלבול, חששות ופחדים

"תחילתו של הסיפור היא בשבוע 30 להריון", היא פותחת, "ניגשתי לבדיקת אולטרסאונד שגרתית של מעקב גדילת עובר, ופתאום ראיתי שהטכנאית שותקת ובודקת שוב ושוב. ניסיתי לשאול אותה מה קרה ואם יש משהו לא תקין. היא בתגובה ענתה לי בעדינות: 'אני רואה חדרים מורחבים במוח וקצת הרחבה באגן כליה. לא יודעת אם זה רציני. כדאי שתיגשי עם הממצאים הללו לרופאת נשים שלך'. האמת היא שממש נלחצתי, נסעתי עוד באותו רגע לרופאת הנשים וביקשתי להיכנס בין התורים".

תגובתה של הרופאה, לדבריה של חני, לא הייתה מעודדת. "הרופאה אמרה לי שלא ברור מה המשמעות של הממצאים בשלב זה ושחשוב להמשיך בבירורים. יצאתי ממנה עם הפניה לסקירה ממוקדת על המוח, בדיקת אקו לב, MRI וייעוץ גנטי. ניסיתי לשאול אותה מה חשוב לבדוק ובמידה והתוצאות חלילה לא יהיו תקינות אם יהיה מה לעשות".

מה ענתה הרופאה?

 "הרופאה נתנה לי להבין שאין מה לעשות, אבל יש דברים שחשוב לדעת לפני הלידה כדי לדעת לטפל בתינוק מיד כשהוא נולד". חני מציינת כי היא יצאה משם מבוהלת, מבולבלת ומלאת חרדות. "כמובן שמיד שיתפתי את בעלי, ואת אימא שלי, שגם אמרה לי: 'עכשיו יש לנו הרבה זמן להתפלל, וד' וודאי יעזור'.

"וזה מה שעשינו כל הזמן", היא מדגישה, "שפכתי דמעות והתפללתי בלי סוף לילד בריא ושלם. במקביל כמובן שביררנו והתייעצנו והתחלנו בדיקות".

התוצאות לא היו חד משמעיות. "סקירת מוח ממוקדת שערכנו הראתה על חדרי מח מורחבים, אך בלי ממצא נוסף במח", היא מפרטת, "כלומר – חוץ מזה הכל תקין. גם בדיקת אקו לב יצאה תקינה. בדיקת אולטרה סאונד על הכליות הראתה אגן כליה מורחב, אם כי הבנתי שהממצא הזה לא כל כך מדאיג ובדרך כלל מסתדר מעצמו ודרוש רק מעקב. נשאר הלחץ הגדול בנוגע למוח, מי יודע מהי הבעיה ועל מה היא עלולה להשפיע?"

חני מציינת כי מיד כשהיו בידיהם תוצאות הבדיקות הם הכניסו אותן לאדמו"ר מבעלזא, אליו הם מקושרים. "ביקשנו לשאול אם יש צורך להמשיך בבדיקות ומה לעשות. האדמו"ר בירך ואמר שנתייעץ עם עוד רופא. בסופו של דבר, דרך העסקן הרפואי הרב טייטל הגענו לרופא בתל השומר, נוירוכירורג במקצועו. הוא הסביר לנו שהמח מפריש כל הזמן נוזל וסופג אותו בחזרה. חדרי מוח מורחבים מצביעים על נוזל שמשום מה לא נספג. הדבר יכול להצביע על בעיה נוספת במוח, שבאולטרה סאונד לא נצפתה. לחץ של נוזל על שאר חלקי המח עלול לגרום לנזק, אבל מוח של עובר שעדין לא סגור, נתון פחות ללחץ, הוא פשוט קצת גדול יותר מהרגיל. לפעמים הנוזל נספג מעצמו, ובמקרים שלא, מכניסים מן צינורית קטנה שמנקזת את הנוזל. הרופא המליץ על בדיקת MRI ואף ביקש מהמזכירה שתזרז הליכים. קבעו לנו תור לשבוע שלאחר מכן".

"האמנו שהכל יהיה בסדר"

חני חוזרת אל אותה תקופה. הימים היו ימי ערב פסח, כך שהיה עליה לתמרן בין הלחץ והבדיקות לניקיון הבית והקניות, וכמובן התפילות ללא סוף. "עברתי לבסוף את בדיקת הMRI", היא מספרת, "אבל לא הצלחתי להשיג את המזכירה כדי לקבוע תור לרופא שיסביר לנו על תוצאות הבדיקה".

ואז הגיע חג הפסח. "ניסיתי לשמור על שמחת חג ולהתנתק מהכל, אך ללא הצלחה מרובה", היא נזכרת, "כל הזמן התפללתי, שיתפתי גם את המשפחה הקרובה וביקשתי שיעתירו ויתפללו. אחיותיי חילקו ביניהן את ספר התהילים וקראו את הפרקים בכל יום עד הלידה. האמנתי בכל ליבי שבזכות התפילות נזכה לראות ישועות".

חג הפסח עבר והלידה התקרבה. "מכיוון שבעברי היו מספר ניתוחים קיסריים, הייתי מועמדת גם הפעם לניתוח קיסרי", מציינת חני. "התלבטתי מאוד לאיזה בית חולים כדאי לפנות, ולבסוף החלטתי לעבור את הניתוח באחד מבתי החולים באזור המרכז. כשהתקשרתי וביקשתי לקבוע תור לניתוח, נאמר לי שאין תורים במרפאה הטרום ניתוחית ולכן עליי להגיע למיון האמבולטורי, שאליו מגיעות נשים למעקב הריון עודף".

חני נזכרת באותם רגעים ומצטמררת: "הגעתי למיון, במטרה לקבוע תור ללידה, אך הרופא שבדק את כל הניירת נדהם מהתוצאות והחל לשאול אותי: 'למה עשית כל כך מעט בדיקות? למה לא בדקת את זה ואת זה ואת זה…?' השבתי לו שלא ביצעתי את כל הבדיקות כי ממילא איני חושבת להפסיק את ההיריון והבנתי שהן לא יועילו לי".

באותו רגע קרה הלא יאומן. "הרופא קרא לשני רופאים נוספים וכולם פסקו פה אחד שעליי ללכת להתייעץ עם נוירולוג ילדים, שיסביר לי על כל ההשלכות. הם טענו שאני חייבת לשמוע את הדברים כדי שאוכל לשקול את העניין, שכן חובה עליי לדעת שבמדינת ישראל בכל שלב אפשר לגשת לוועדה להפסקת הריון. זה היה פשוט מזעזע. כמה שניסיתי להסביר שהסיבה היחידה שבאתי היא כדי להפסיק את ההיריון על ידי לידה בניתוח שנקבע למחר, לא היה עם מי לדבר".

תהליך הקבלה לניתוח הופסק וחני נאלצה לפנות לנוירולוגית ילדים שהסבירה לה על האנטומיה של המח ועל מה שהממצאים עלולים לבטא. "הרופאה בעצם אמרה לי שחדרים מורחבים במח, זה ממצא לא מספיק ברור, שמצד אחד מצביע בוודאות שיש כאן משהו שונה מהרגיל, אבל מצד שני לפעמים הבעיה נעלמת מעצמה והנוזל נספג. היא אמרה לי שיש סיכוי מעל 30% לבעיות התפתחות, ולכן אני יכולה לקבל הפניה לוועדה להפסקת הריון חלילה.

"כשראתה שאני נחושה לגמרי ללדת ולא חלילה אחרת, היא הבהירה לי שהילד יצטרך להיות כל הזמן עם זכוכית מגדלת על ההתפתחות שלו ולבוא למעקבים התפתחותיים כל הזמן".

רק לאחר ההסבר המפורט אישרו לחני לשוב למחלקה כדי לסיים את הליך קביעת התור לניתוח. למחרת, בשעה שבע בבוקר, היא כבר הגיעה לניתוח קיסרי מוזמן. "אימי ליוותה אותי ושהתה לצידי במהלך הניתוח", מספרת חני. "כשנולד התינוק, לאחר שהראו לי אותו והמיילדת פנתה לצאת אתו מהחדר, ביקשה מאימי להתלוות אליה. צבעו של היילוד לא היה נראה תקין. המיילדת לא הסתירה את בהלתה ואימי נלחצה מאד. לאחר כשעה ביררנו מה שלום התינוק והובהר לנו שאם הוא נמצא בתינוקייה הרגילה ולא תחת מעקב מיוחד, סימן שהכל בסדר".

למחרת כבר הודיעו לחני שמורידים את התינוק לאולטרה סאונד על המח. "התלוויתי אליו במסדרונות הארוכים למרות החולשה והכאבים של הניתוח", היא נזכרת. "הייתי מתוחה מאוד מהתוצאות שנאמרו לי בו במקום – חדרי המוח מורחבים, אך מעט פחות ממה שראו לפני הלידה. לאחר מכן הוא עבר גם בדיקת אקו לב, והרופא אמר שיש כנראה חוסר בשלות של מעבר מחיים של עובר לחיים של יילוד, וביקש שנחזור על הבדיקה בגיל ארבעה חודשים.

"השתחררנו מבית החולים, עם שלל המלצות למעקבים שונים, כשאנו מאמינים בכל לב שבעזרת ה' יסתיים הכל על הצד הטוב ביותר", אומרת חני. "הברית התקיים בגיל שמונה ימים, ובני המשפחה שידעו על כל מה שחווינו ולא הפסיקו להתפלל לשלומו של התינוק, היו שמחים ומאושרים".

ילד של תפילות

מיד לאחר הברית החלה חני במעקבים הנדרשים. "במשך החודשים הראשונים לחייו של מוישי עברתי אתו מבדיקה לבדיקה ומרופא לרופא", היא מפרטת. "שוב ושוב נרגעתי כששמעתי שהכל בסדר גמור, כולל באולטרה-סאונד ראש שביצעתי בגיל ארבעה חודשים, לפני שחזרתי מחופשת הלידה. גם שם נאמר לי שהכל תקין. אני זוכרת את עצמי שואלת את הטכנאית בחוסר אמון: 'מה, אין הרחבת חדרים?' והיא עונה לי בפשטות: 'לא, הכל תקין. בדרך כלל זה נספג מעצמו'. 

'אז למה רצו לשלוח אותי לוועדה להפסקת הריון?' שאלתי אותה. ניכר היה שהיא נבוכה, היא הפטירה: 'אה, גילית את זה עוד בהריון…' ונמלטה מהחדר".

אז זהו? יכולתם סוף-סוף לנשום לרווחה?

"כן, אפשרנו לעצמנו לשחרר אנחת רווחה, אם כי כמובן המשכנו להיות במעקב של נוירולוגית ילדים ופנינו גם למרפאת התפתחות הילד. הרופאה שקיבלה אותנו בגיל חודשיים הייתה נחמדה מאד. היא אמרה לי שממש הפחידו אותי לחינם. ההתפתחות שלו תקינה לגמרי, יש הרבה תינוקות שזקוקים לעזרה של פיזיותרפיסטית בשביל להתקדם, להרים ראש ולזחול בזמן. המשכנו מעקב וכמובן פיזיותרפיה. כשאני מצרפת לכל טיפול את אחד הילדים, כך זכה כל ילד לשעת איכות תוך כדי טיפול במוישי המתוק".

בנימה אישית מציינת חני שבמשך תקופה ארוכה היא הוסיפה לדאוג ולא הייתה רגועה עד שראתה שהוא אכן קצת איטי, אבל בפירוש מתקדם ונמצא עדיין בטווח הנורמה.

"מוישי זחל רק בגיל 11 חודשים", היא אומרת, "אבל הוא המשיך להתקדם ועמד כבר בגיל 14 חודשים. חודש אחר כך הוא כבר הלך. היום הוא הולך, רץ והופך לנו את הבית. כל מי שרואה אותו אומר שהוא מתוק במיוחד, ואני אומרת: 'זה ילד של תפילות'".

אז שיתפנו אתכם, צופים יקרים במכתב, ובמקרה מיני רבים שבס"ד, ארגון הידברות ומחלקת אמ"א מלווים. כל מקרה שונה מקודמו, ולכל מקרה הסייעתא דשמיא שלו.

אל תתפתו לקנות אמרות ודעות זרות. פנו והתייעצו עם מי שמבקש את דעת ה', כי שם תמצאו את הבחירה בחיים ובטוב, ולא ברע.

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il