אני מתקשרת אוריה לפי מספר טלפון שקיבלתי, ורואה שהיא שמורה לי באנשי הקשר. אני לא מבינה מאיפה, "אוריה?" "אפרת?" היא עונה לי, "אני מבית הספר, שאת מגיעה לעשות לנו הכנה לכיתה א', לאימהות". "אימא של אביגיל, איזה עולם מחבר", "תקשיבי מה קרה", אוריה ממשיכה, "בעקבות אביגיל אביגיל אביגיל.
אביגיל היא ילדה הכי חלומית בעולם, טובה ונעימה, מתנה, אני מתחילה איתך רגע אחורה טיפה". "קדימה. ואחורה", אני עונה לה, "אין מוקדם ומאוחר בתורה. "בעלי ואני יחד נישאנו מגיל צעיר יחסית, עברנו את כל התקופות של החיים. אביגיל היא הבת החמישית שלנו היא באמת כזו מתוקה. הייתה לי לידה קשה איתה, אחרי לידתה רצינו הפסקה כי הגיעה זמן רגיעה קצת.
השליחות המפתיעה וההתלבטות
אני סייעת רפואית בבית-ספר, מישהי באה, התיישבה לידי ושאלה אותי ככה כמשיחה לפי תומה, 'כמה ילדים יש לך'? אמרתי לה, חמישה. 'איזה קצת', היא אומרת לי, זה לא קצת החזרתי לה, ועועד הוספתי, אם ה' ירצה הוא ייתן לי עוד. (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "ועועד") אין לזה סוף, את תגידי חמישה זה קצת, מישהי אחרת תגיד שישה.
עובדת איתנו אישה שהיא רוחנית וחכמה. דיברתי איתה והיא אומרת לי את הדבר הבא: אם את מרגישה ככה, אם את בהתלבטות ויש לך מחשבות בתחום הזה, יש נשמה שרוצה לרדת לעולם וזה לא משנה לה' שום ניסיון מניעה, היפלא מה' דבר ? זה יגיע בעז'ה.
איומי הרופאים ובשורת התאומים
אפרת, את לא מאמינה, תוך זמן קצר אני מגלה שאני בהריון. במניעה. אמרו לי מניעה והריון לא הולך יחד, ושאני חייבת להיפרד מההריון, אבל בבדיקה לאחר מכן שואלת אותי הטכנאית, 'תגידי מה אמרו לך בבדיקה הקודמת?' שיש להיפרד כי יש מניעה, היא עונה לי – גברת יש לך תאומים.
הרופאה שלי התקשרה אלי, והגבירה איומים, היא מצלצלת אליי בבהול מהטלפון האישי שלה, 'את חייבת לעשות הפלה, כי יש מניעה והוא יכול לגרום למומים ולדימומים, ולהתפתחות לא תקינה. ועוד תאומים', אפרת כל בדיקה שהלכתי אליה הם אומרים לי הפלה הפלה הפלה. כמה אפשר? די תירגעו כבר, עובר זה לא מחבל, מה יש לכם ?
פנינו לרב יצחק זילברשטיין שבירך שהכל יהיה בסדר. ומשם קיבלתי את מספר הטלפון של קלינה ממחלקת אמא של הידברות". בום.
החיזוק של קלינה ומלחמת האמונה
"פתאום הכל מתהפך לי. אני שלא רציתי קודם ההריון עוד ילדים, יש לי בבטן נוכחות ועוד תאומים, פתאום את מרגישה שממקום של לא רוצה, את הכי רוצה. את מתחילה רק לרצות את זה ולקבל חשיבות של 2 עולמות של חיים. והמילים של קלינה?" -מה היא אומרת? "'הכל בסדר לא מעט עברו הריונות מסוג זה יהיה עוד יותר בסדר, תלמדי להסתכל קדימה ולצחוק על העבר, אז אולי נתחיל לצחוק כבר מעכשיו".
"נו רצית עוד אביגיל כזאת? אז קבלי כפליים", אני עונה לה, "מגיעה אליי גם אנמיה, אני רואה בבדיקה 9, וגם, הנה זה מתחיל, באחת הבדיקות הרופא מוצא 'דאבל באבל' – את יודעת מה זה?" "לא", אני עונה. "זה מעין חור. חור בריאה וחור בלב, וקלינה- מרגיעה אותי, אי אפשר להסביר המילים שלה זה מעולם האמונה והאמת וזה הכי מתקבל והכי מחזק. היא לא מתבלבלת ולא מבלבלת, בול קליעה למטרה – חיים.
אני מופנית לעוד בירור, אנחנו מגיעים לרופא נוסף שאומר בלי מחשבה ועומק שלאחת התאומות יש תסמונת דאון. אני אומרת לו את מה שקלינה אמרה לי – לא יכול להיות הן תאומות זהות, אז איך זה יכול להיות שאחת כזו והשני'ה שונה ? וכל מה שאת רוצה היה שם. וכל רופא בתורו: -את יודעת מה את מגדלת בבטן? -יש פה גם ריבוי מי שפיר, -גם בעיית מעיים, גם לב, זה הכל מעיד על תסמונת דאון, -זה חוסר אחריות.
הנס הגדול של פורים
אני מסתכלת על כולם ואומרתם להם, 'סבתא שלי כשהייתה בת תשעים ילדה, היא במקרה גם סבתא שלכם, שרה אימנו, מכירים? (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "אומרתם") קלינה לא הפסיקה לחזק אותי. אפרת, הרופאים לא קובעים כלום. בעלי עם רגל שבורה נוסעים לרבי דוד אבוחצירא, חרשנו את כל הארץ בתפילות שהכל בטל ומבוטל.
ממשיכים לאיים עלינו, להפחיד, אומרים שאלה עוברים שיצטרכו ניתוח אחרי הלידה, ואני בוכה ובוכה. כשקלינה מתקשרת בדיוק בזמן, אני מתייעצת איתה איפה ללדת, היא נתנה לי מספר של הריון בסיכון יותר מקצועי אבל מציינת לא להתרגש מדיבורים כאלה או אחרים הם עדיין רופאים. (ראי הערה מטה לגבי תיקון המילה "דיברוים")
הגעתי לשם. הרופאה ראתה את הבטן הענקית שלי, רואה את הדאבל באבל, 'זה עובר עם הרבה מומים, היא אומרת, בואי נעשה מי שפיר'. ואני כל הזמן מדברת אל עצמי ואומרת 'לא להקשיב לא להקשיב'. 'אין לבת שלי כלום'. יושב מולנו רופא ומצייר לי איך יכרתו לתינוקת אחרי הלידה את החלק במעיים. אני אומרת לו, מקסים הציור שציירת, אבל לבת שלי אין כלום.
אני מאושפזת בשמירה. התחילה מלחמה, פרופ' ינון רואה אותי בשלב הזה, ושואל 'מה את עושה פה, את צריכה ללדת ! די !' ואני עונה לו, 'אני יולדת בפורים.. זה יום קדוש ליהודים. מתרחשים בו ניסים'. ראית איך נראו מחלקות הלידה במלחמה? אנחנו בקומה מינוס אחת, הכל וילונות, את רואה נשים יולדות, צורחות, שמו לי פיטוצין, פחדו ממינונים גבוהים כי זה דבר שיכול להיות מסוכן כביכול את התאומה שחששו ממנה. הצירים עולים ואני לא מרגישה כלום, אין התקדמות.
אני אמרתי לכם שאני יולדת בפורים. תעזבו אותי, אני זועקת, ומה את חושבת אפרת?" "אני כבר לא יודעת מה לחשוב." "בפורים, בעלי הלך לשמוע מגילה, ואני, בלי בעלי, נכנסת לניתוח קיסרי. אין לי כוח ללדת. אין לי רצון לראות או לחוות כאב. מנסים להרדים אותי ולא מצליחים. בדיוק כמו שרציתי, עשו לי הרדמה כללית, זה מה שרציתי." "למה? את רצינית?"
"אזעקות סביב, ואמא שלי עם הילדים בבית לבד יורדת עם כולם למקלט. רציתי ללדת בשקט. אני עוצמת את העיניים ורק אומרת 'אין עוד מלבדו'. אני מתעוררת רואה את בעלי אומר לי בדמעות: "איזה מתוקות", בעלי מתחיל לבכות, לבכות, לבכות, נוסף על הכל אני עם רעלת ומגנזיום, התינוקת, אכן עם מעיים חסומות, לא הבנו לאיזה סרט אנחנו נכנסים.
כשהכל מתהפך לטובה
למה אני מספרת את זה? כי זה טוב. רק טוב. מה טוב? תוך כדי תנועה אתה מתחזק. בעלי לא עבד כל התקופה, ועוד שבר את הרגל, היו מלא הוצאות של ההיריון. קלינה קישרה אותי עם חנות ואמרה לי- 'קחי מה שאת צריכה', אמרתי לה רק סלקלים כדי להוציא את הקטנות מבית החולים, וקלינה אמרה שוב ושוב- קחי מה שאת רוצה. קראנו להן שירה והודיה". ואני? מתחשק לי רק לחבק אותה.
ברוך ה' לעולם ועד
מחלקת אמ"א: כאן בשבילך לייעוץ והכוונה
מתלבטים? רוצים להתייעץ ? מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. kalina@htv.co.il
