הסיפור שלנו התחיל בשליש האחרון של ההיריון. בשעתו, הלכנו להיבדק בבדיקת סקירת מערכות "מאוחרת" בקהילה (בעקבות הריון ראשון שהסתיים בלידה במשקל נמוך מאד, והוא כשלעצמו חסד גדול מבין רבים). לרופאה היה דבר אחד לבשר לנו – אורך העצמות של ידיו ורגליו של העובר אינו תואם לשבוע ההיריון, וחמור מכך – ישנה בליטה במצח. כמובן, כל זוג הורים סופג נבואות זעם לפיהן יתכן והעובר לוקה בתסמונת כלשהי.
מהקהילה הופנינו לסקירה מורחבת של שלד ועצמות, וגם שם אומתו ממצאי הבדיקה שבוצעה בקהילה. ושוב לא נשללה סכנת התסמונת, אך תגובת הרופא היתה קלילה יותר, יחסית לאלו ששמענו בהמשך.
טוב, אי אפשר לסיים כאן, כי הרי חייבים לבדוק ולעשות השתדלות של מעקב היריון, אך בצד המעקב גם היינו מוכרחים לעבור מסכת לא פשוטה של נבואות זעם והמלצות שאין בינן לבין אמונתנו שום קשר.
הגענו למחלקת אולטרסאונד באחד מבתי החולים בארץ, ושם התייצבנו פעם בשבועיים, עד שגם נתבקשנו להגיע פעם בשבוע – שבוע אחד לבדיקת אולטרסאונד ושבוע לאחר מכן לבדיקת זרימות, כתוצאה מפער של כשלושה שבועות במשקל העובר לבין שבוע ההיריון.
בכל פעם בה התייצבנו בבית החולים, נשאלנו בצורה ברורה: "האם אתם מודעים לכך שיתכן שיש לעובר תסמונת, שהוא יכול לסבול כל חייו, ושיש לכם כעת האפשרות להחליט? אנחנו הרי במדינה דמוקרטית… תרצו אולי לבצע דיקור מי שפיר? הבדיקה אינה מסוכנת כמו שהיתה פעם. היום כל התהליך מלווה בבדיקת אולטרסאונד".
לא נלאה אתכם לחזור שוב ושוב על המשפטים הללו ככמות הפעמים ששמענו זאת בכל פעם בה התייצבנו שם… אבל דמיינו לעצמכם איזו תחושה זו. בפנים אתה חזק כמו אריה, אבל אתה יוצא משם ומתחיל להיות נבוך, ומוסיף לחשוב, "אולי באמת זה כך? ומה יהיה אם זה המצב באמת? איך נוכל להמשיך לגדל את יתר הילדים?". מחשבות רבות, והמלחמה מתחילה – התחזקות והתגברות באמונה בהשי"ת אל מול תחושת המסכנות וחוסר האונים, והרצון כן לעשות משהו וכן לבדוק אם אפשר לשנות, והתפילות המרובות והשינוי במעשים, ואולי גם זה לא מספיק, ומה יהיה?
פנינו לרב שלנו, הגדול, שיברך ויתפלל. פנינו לרבנים נוספים, וכמובן פנינו לארגון "הידברות" ותרמנו, וביקשנו שיעבירו את שמנו למורנו הגדול הרב זמיר כהן שליט"א, ולרבנים נוספים ככל שניתן.
לקראת ראש השנה, עלינו לציונו הקדוש של מרן רבנו הגדול הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ושל רעייתו ע"ה. אז התפללנו ואמרנו לו: "מרן, הרי אתה יודע שאנחנו אף פעם לא הצבענו למפעל חייך (מפלגת ש"ס) ולא הצענו לאחרים לעשות כך בשביל לקבל מתנה כלשהי… הכל היה מתוך הכרת הטוב ומתוך הבנה מה התועלת בפעילות הענפה של מפעל חייך. והנה, תמיד הבטחת שמי שיצביע למפלגת ש"ס לא יאונה לו כל רע, ואתה תתפלל עליו ותברך אותו. כעת אנחנו מבקשים ממך להליץ טוב בעדנו מלפני השי"ת, על מנת שנוכל לספר על כך שזה אשר עשית למען מי שהולך בדרכך. ואנחנו נספר זאת בכל מקום בו נספר על הישועה הגדולה שהשי"ת יעשה עמנו ברחמיו המרובים".
וכן… הגיע זמן הלידה. נולדה לנו ילדה מקסימה ומתוקה. קראנו לה "נעמי". האמת היא שהתכוונו לנעמי הצדיקה, אבל יצא לנו גם "נועם ה'", כי באמת חשנו בנועם ה' עלינו. וברוח הימים הללו של חנוכה, שרבותינו קבעו לנו שמונה ימים להדלקת הנרות כי השמן הספיק לשמונה ימים, יש שאלה – הרי המכבים מצאו פח של שמן שהספיק ליום אחד, אז מדוע מדליקים שמונה ימים? היה מספיק להדליק שבעה ימים כזכר לנס? וקראנו פעם בגיליון "באר הפרשה" של הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שגם עצם זה שהשמן נדלק והאש בוערת באמצעותו, הוא לא פחות מהנס. אנחנו פשוט לוקחים את הכל מובן מאליו.
וכך אנו… עברנו את ההיריון הראשון לאחר ניסים גדולים, ואז יתר ההריונות היו תקינים, ברוך ה'. אתה נכנס למעין שאננות כזאת, שהכל בסדר, ולא מסב את תשומת לבך לכך ששום דבר לא ברור ושום דבר לא מובן מאליו, אלא אתה צריך להתפלל ולהרגיש שאתה כולך תלוי בחסדיו של השי"ת.
הבת הראשונה שלנו היתה בפגיה חודש ימים, וכאן, ברוך ה', הילדה לא היתה זקוקה לפגיה. ותבינו, הבת הראשונה שהיתה בפגיה, אתה פשוט מתמסר אליה בכל יום, להיות איתה ולהעניק לה המון חום ואהבה. כשיש ילדים נוספים בבית, זה כמובן לא פשוט. השי"ת חישב את הכל וראה עד היכן נוכל לעמוד בניסיון.
הגיעו הרגעים של הלבד עם המתנה החדשה, מתנת חיים. במשך כמה ימים לאחר הלידה אנחנו יושבים עם הבת המקסימה הזו, חשים התרגשות מהולה ברחמנות ובעצב, וממלמלים: "איך הציעו לנו לשקול לאבד אותך?! מה יהיה עם אחרים שמאבדים לחינם את היום הזה שבו יזכו לחבוק ילד או ילדה כאלו מתוקים?".
נשתף אתכם לסיום: ימי ראש השנה ויום הכיפורים היו ימים גדולים. אנו זוקפים זאת לזכותם של הרופאים, שבאמת משתדלים לעשות מלאכת קודש במסירות ובנאמנות, ולעיתים חוששים מרשלנויות כאלו ואחרות, ולכן גם מציפים בעיות והשערות, אף על פי שברוב המקרים יכול שלא יבואו לידי ביטוי במציאות.
אה… ואם אתם שואלים מה בדבר העצמות והמשקל והבליטה במצח… אז הכל בסדר, ברוך ה'. המצח הוא מבנה המצח של אבא שלה (וכן.. שניים מהרופאים בדקו גם את זה והשוו אל מול האולטראסאונד, אבל סברו שאין קשר, ולאבא אין בליטה… בטח לא כמו זו שייחסו לילדה בטרם נולדה). הילדה נולדה קטנה, אבל היום דורשת אוכל שנראה שאפילו תינוק שנולד במשקל 4 ק"ג היה מתבייש בו… ב"ה.
שוקלת הפלה ? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום: לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
