"היו לי בבית 6 ילדים נפלאים. אני אוהבת אותם בכל לבי. אבל הם הספיקו לי. לא רציתי עוד ילדים, ובעיקר לא רציתי עוד הריון. ההריונות שלי היו כולם קשים מאד, גם פיזית וגם נפשית. בכל הריון מחדש עברתי סבל ממש וקושי גדול, תמיד הרגשתי שזו מסירות נפש מבחינתי להביא ילדים לעולם.
"ואז נכנסתי להריון שביעי. אני אישה דתייה, הבית שלי מתנהל על פי התורה באופן מלא, ובכל זאת, הרגשתי שאני לא מסוגלת. ההריון הזה הפתיע אותי, ולא לטובה. החלטתי לעשות הפלה".
ידעת מה המשמעות של העניין?
"ידעתי מצוין. זה לא שהייתי שלמה עם ההחלטה הזו… אבל הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לעבור עוד הריון. אפילו הוצאתי איזה היתר מרב להפלה הזו.
"בעלי התנגד מאד לכל העניין, כמובן. לבדו, הוא לא יכל לעמוד מולי, הייתי במצב קשה מאד, נפשית, ולא רציתי לשמוע. אז הוא פנה לארגון הידברות, ללא ידיעתי. פנו אלי ממח' אמא של ארגון הידברות והם היו השליחים להצלה שלי. שלחו אלי מיד תומכת מקסימה, ואליה הצטרפו תומכות לנושאים מגוונים. בתחילה, לא רציתי בכלל לשמוע מה הן אומרות. להגיד שלא הייתי במיטבי, זה אנדרסטייטמנט. אבל לאט-לאט הדברים שלהן חלחלו בתוכי. הבנתי שאני צריכה לשחרר לחץ, והשאלה שהן נטעו בי הייתה –מכל הפחדים שעלו במחשבתך עד היום – האם משהו מהם התגשם ? והבנתי שאני פוחדת מההריון ובעצם אם אחשוב חיובי אין מקום וסיבה לחשש הזה ושאני עומדת לעשות בגלל הפחד הזה צעד שאצטער עליו כל החיים. ברגע האחרון ממש, ביטלתי את התור להפלה", אז התחלנו לעבוד על חשיבה חיובית ואיכות חיים …
מסירות הנפש הזו השתלמה מיד, והעניקה לא' זכויות מיוחדות. ההריון הזה עבר בצורה קלה הרבה יותר מכל הריונות הקודמים שלה, והיא התאוששה מן הפחדים ולצפות לתינוק שיבוא.
כל זאת עד לחודש השישי להריון.
"בחודש השישי, הרגשתי פתאום כאבים חזקים ברום הבטן, ממש ליד הצלעות. התאשפזתי לבדיקה וטיפול, נכנסתי ויצאתי מבית החולים כמה פעמים, עם תופעות שהולכות ומתחזקות: היה לי קוצר נשימה, כאבים חזקים מאד בבטן, והיה לי קשה מאד להתפנות. רק בחודש שמיני הסבירו לי בדיוק מה קרה: ההריון גרם לי להרחבה של אחת הכליות, מה שגרם לכאבים ולכל התופעות האחרות. וכאילו שזה לא מספיק, הבדיקות גילו עובר גדול בהרבה ממה שהיה אמור להיות בשלב הזה של ההריון, הפעם לא חששתי אלא הבנתי שזה עוד ניסיון ויש צפות ולהאמין בטוב …
"התחילו להפנות אותי לבדיקות, ואף אחד לא ידע לומר לי בדיוק מה קורה אצלי בגוף. חלק מהרופאים אמרו שהעובר גדול כי יש לי סכרת, אחרים נתנו אבחנות אחרות, אבל כולם אמרו שאין ברירה, וצריך ניתוח קיסרי".
מה עושים? מתפללים
ניתוח היה רחוק מן התכנונים של א', שמעולם לא ילדה בניתוח. היא לא רצתה לחוות את ההתאוששות הקשה שבאה עם ניתוח.
אז מה עשית?
"אמנם קבעתי תור לניתוח קיסרי, אבל במקביל התפללתי ללדת בלידה רגילה, והתחלתי לבקש ברכות. פניתי לרב חיים קנייבסקי, והוא אמר לי להתחיל לידה רגילה, ורק אם ייווצר צורך ממשי תוך כדי הלידה, להמשיך לניתוח. הלכתי להתפלל בציון של הבבא סאלי שבעיר שלי, נתיבות, וגם לציון של הרב יששכר מאיר. הבטחתי שאם ייוולד לי בן בריא, אקרא לו על שם שניהם. האמנתי בקב"ה, האמנתי שהוא יכול לעזור לי ללדת ילד בריא בשלום. בנוסף, הבטחתי לתרום להידברות, שעזרו לי כל כך לאורך כל הדרך, אם אצליח ללדת ילד בריא ושלם".
והאמונה הזו הוכיחה את עצמה. "ביום לפני התאריך שקבענו לניתוח – התחילו לי צירים. הגעתי לבית החולים במטרה ברורה ללדת בלידה רגילה. בבית החולים הזהירו אותי מהסכנות הכרוכות בלידה רגילה של תינוק גדול, אבל דבקתי בהוראה של ר' חיים קנייבסקי, והמשכתי בלידה רגילה.
"הלידה לא היתה פשוטה בכלל. היו ירידות דופק של העובר תוך כדי הלידה, ולידה ארוכה מאד. אבל אז זה קרה ב'ה – 4.500 ק"ג של מתיקות – עם חבל הטבור כרוך סביב כל גופו, וגם סביב הצוואר – זו היתה הסיבה לירידות בדופק.
"אבל הוא יצא בריא ושלם, ובלידה טבעית לחלוטין. הייתי מאושרת".
עכשיו מסתגלת א' לחיים עם 7 ילדים בלע'ה בבית. "הבעיה של הרחבת הכליה שהיתה לי עדיין לא נעלמה, הכליה מתכווצת בהדרגה בחזרה לגודל המקורי שלה ואני מתאוששת, ובעיקר – מאושרת. לא מבינה איך חשבתי לוותר על הילד המדהים הזה, ומודה לה' על ההריון הזה, שהיה מופלא בכל שלב שלו. וכמובן תודה לארגון הידברות על התמיכה העצומה שנתנו לי לאורך כל שלב ושלב של ההריון. בלעדיהם, לא הייתי מצליחה לעבור את זה".
ואני ממשיכה לחשוב טוב ברוך השם …
שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?
אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
