ריקי, בחורה בת 28 מגדלת בבית ילד בן ארבע הסובל משיתוק מוחין. בשל כך, הממצאים שנצפו בסקירת המערכות המאוחרת במהלך ההיריון השני שלה וההמלצה הגורפת לגשת ולהפיל, טלטלו אותה והכניסו אותה למצוקה רגשית גדולה ביותר.
״בהיריון הראשון שאירע כמה חודשים לאחר החתונה שלנו, עשיתי את כל הבדיקות הנדרשות. הן כולן הראו שהכל תקין, אך ילדתי ילד עם שיתוק מוחין – הוא בן ארבע הוא לא הולך ולא יושב וכל ההתפתחות שלו איטית מאד.
ואילו בהיריון השני שלי, הבדיקות לא יצאו תקינות, רציתי להפיל, אך המשכתי אותו ולפני חמישה חודשים נולדה לנו תינוקת בריאה לחלוטין!!!״ מספרת ריקי בתחילת השיחה בינינו.
מה הורו תוצאות הבדיקות?
״בחודש החמישי, עברתי סקירת מערכות מאוחרת, והממצאים הראו שיש חסר במח – בקורפוס קלוסום. במצב תקין יש רקמה המחברת בין שני חצאי המח, היא משמשת כמו גשר ביניהם ובבדיקה אצלי גילו כי היא אינה קיימת. הרופא שערך את הבדיקה הפנה אותי לרופאה שלי שקיבלה אותי ללא תור והיא המליצה לי לגשת להפיל. אני זוכרת שהיא אמרה לי ׳בגלל שאני יודעת שיש לך בבית ילד בעל מוגבלת אני לא ממליצה לך להמשיך עם ההיריון הזה׳. יצאתי משם בוכה והחלטתי לגשת לרופא פרטי. גם הוא דבק באותה המלצה, כשהוא ראה שאני לא סגורה על עניין ההפלה הוא הציע לי להגיע לבית החולים שבו עבד על מנת שאפגש עם רופא בכיר יותר. הרופא המומחה פסק חד משמעית שאין לי מה להשאיר את העובר. הוא אמר לי ׳חבל על הזמן שלך, את חייבת להוריד, עם ילדה כזו לא יהיו לך חיים׳״.
כיצד בעלך הגיב ?
״בעלי לא היה מוכן לשמוע בכלל על אופציה של הפלה. הוא אמר מה שבורא עולם נותן נקבל.
אבל אני מאד פחדתי בעיקר בגלל כל מה שאנחנו עוברים עם הילד הראשון. אני זוכרת שדיברתי עם כמה אימהות שבמהלך ההיריון שלהן התמודדו עם מצב דומה חלק מהן ילדו תינוקות בריאים לחלוטין וחלקן לא, והשיחות האלו לא ממש עזרו לי לקבל החלטה. וכך מצאתי את עצמי שלוש פעמים מגיעה לבית החולים כדי להפיל ובכל פעם לאחר שקיבלתי את הטפסים לחתום ולפני שניגשתי לקבל זריקה שממיתה את העובר, התחרטתי וחזרתי הביתה״.
בעלי אמר לי אל תעשי את זה, את לא תוכלי להתמודד אחר כך עם ייסורי המצפון שלך. לכן חיפשתי רב שיתיר לי להפיל״.
״התקשרתי למחלקת אמ״א בהידברות״, ממשיכה ריקי ומספרת, ״כדי למצוא רב שיתיר לי לעבור הפסקת היריון. קלינה, מנהלת המחלקה, אמרה לי שאף רב לא יתיר לי דבר כזה וחיזקה ועודדה אותי שעוד יכולים לקרות לי ניסים ונפלאות. זו למעשה היתה נקודת המפנה שבה הרפיתי מהאופציה של הפלה. מכאן ואילך בעלי ואני הלכנו לכל הרבנים הגדולים כדי להתייעץ איתם ולקבל מהם ברכה״.
״בעלי היה אצל הרב קנייבסקי שאמר לו כי התינוקת תצא בריאה, הוא נסע גם אל רבי דוד אבוחצירא בנהריה שאמר ׳שלא נעשה הפסקת היריון ושהכל יתהפך לטובה׳, ביקרתי אצל הרב עמוס גואטה בנתניה ואצל הרב בניהו שמואלי שבירכו אותי, גם מהרב זמיר כהן קיבלנו ברכה וחיזוק ועם הרב זילברשטיין היינו בקשר, כמעט יום יומי, והוא וכל בחורי הישיבה שלו, התפללו עלינו כל יום עד לסוף ההיריון, שתיוולד לנו תינוקת בריאה.
גם קלינה ממחלקת אמ״א, היתה איתי בקשר טלפוני רצוף כל יום בדיבורים של חיזוק ואמונה.
במקביל ביקרנו והתפללנו בדמעות, בציון של רבי שמעון בר יוחאי ושל רחל אמנו, ובסוף חודש שישי עשיתי אצלי בבית ערב של הפרשת חלה״, ממשיכה ריקי ומספרת. ״אמנם שנינו הגענו מבית דתי, אך עד להריון הזה לא הלכתי עם כיסוי ראש ולא הקפדתי כל כך על לבוש צנוע. במעמד הפרשת החלה קיבלתי על עצמי כיסוי ראש וצניעות. אני זוכרת שמאותו רגע ואילך הרגשתי מוגנת יותר והאמונה שלי התחזקה ועד לסוף ההיריון בעלי ואני קרענו שערי שמיים בתפילות, בדמעות ובתחנונים אינסופיים לבורא עולם שתיוולד לנו ילדה בריאה״.
בשבוע ה-39 ריקי הגיעה אל חדר הלידה. ״היתה לי אמנם לידה רגילה אך היא היתה מאד קשה. אני זוכרת שבכל ציר וציר התפללתי ארוכות שתיוולד לי תינוקת בריאה. ברוך השם לאחר כמה שעות התינוקת שלי נולדה. כשהיא יצאה היא צרחה וצרחה וצרחה ואני נשמתי לרווחה, כי כשהרופאים המליצו לי על הפלה הם אמרו כי אחד הסימנים הראשונים של הליקויים הקשים של העובר שיוולד יהיה שהוא יסבול מפרכוסים ויהיה אפטי. ברוך השם מרגע שהיא נולדה ראיתי את העירנות הגדולה שלה וברגעים הראשונים כשלקחתי אותה בידיים היא ממש הסתכלה לי בעיניים. הרופאים לקחו אותה לנוירולוג שיבדוק אותה והבדיקה הראתה שהכל תקין. כיום התינוקת שלי בת חמישה חודשים היא תינוקת בריאה לחלוטין ברוך השם ומבחינת ההתפתחות שלה במדדים רבים היא אפילו מקדימה את זמנה. אני מודה כל יום לבורא עולם שעמדתי בניסיון הקשה הזה ולא עשיתי הפלה״.
