אני שואלת את רוויה חיה אם היא פנויה כעת לדבר, ולא יודעת באותם רגעים שה"כן", שלה עם השיחה שתבוא ביננו עוד רגע תהיה סיפור שיטלטל מציאות נשית יהודית שיש בה כל מה שאיי פעם מישהו שקורא טקסט ומבקש קירבת ה' יהיה בו.
סיפור שאם יש אישה שמבקשת או מתלבטת או אומרת "אההההם, רגע, מי מחליט עליי בכלל?
איך אני מחליטה עליי ?
אני משתגעת מה אני עושה ?
מי יציל את החיים שלי ?
את הלב שלי ?
מי יקח ממני את ההריון הזה ?
מי רצה אותה בכלל ?"
איך אני מחזיקה את עצמי קודם ?
יש בסיפור הזה כל נשימה שאישה שנמצאת ברגעים קריטיים של חיים צריכה.
אני יושבת ב'ארומה גדרה', כי ראיתי בוואיז שזה הקרוב ביותר בכשרות מהודרת, אני מורעבת, אני חוזרת מהיכל התרבות של אשקלון, הרצאה על 'סבתאות צעירה'. חייבת להירגע. סבתאות צעירה זה משהו שיש בו 'הריון מקביל', שהכלה שלך בהריון או הבת שלך בהריון, גם את הורמונלית. זה לא מתרחש בגוף שלך אבל זה כן.
רוויה עונה, אני לא יודעת מה מצפה לי, והסנדוויץ' נתקע לי על אותה התחלת ביס שהתחלתי. לא יכולה לדבר, לא נושמת, לא לוקחת שלוק מהקפה עד שהיא מסיימת.
אני בקיפאון של אימא, סבתא, והיולדת הצעירה שאני הייתי פעם. אין סיפור כזה.
אין מציאות כזאת.
אבל רוויה חיה ונושמת ואני מבינה כמה אלוקים גדול ויכול הכל.
"הזוגיות ההיא בכלל לא היתה מוצלחת. כל הזמן רבנו, ילדים", היא מתחילה, "זה לא היה טוב, למעשה נפרדנו", היא הייתה כמעט בת עשרים, ילדה שרוצה לקרוע את החיים ולהיות במקומות שנערות רוצות להיות בהם.
"אני מגלה שאני בהריון, הייתי בהלם, לא היה לי ספק שאני לא רוצה את הדבר הזה. אני צעירה, זה לא בראש שלי, מה הקטע? רחוק ממני מרחק שנות אור".
רוויה חיה לא הטיפוס הזה שאומר 'לא רציתי את ההריון כי אני עוד לא בשלב הזה של החיים, כי אני צעירה כי אני רגע',
לא ממש לא,
"אני אחת שהחלטתי, במודע, שאני לא רוצה ילדים! לא רוצה. לא עכשיו ולא אחר כך. לא מתחברת לקטע, אני מאלה, בניגוד לאחרות, שלא התחברתי בחיים שלי לתינוקות. לא הייתי עושה פוצי מוצי ואיזה מתוק לשום תינוק, של חברה, גם בתור ילדה, לא מתחברת נו, לא דיבר אליי".
והמשפחה שלו ועוד נשמות טובות יושבים לה על הראש לעשות הפלה. ברור.
הסיפור הזה עוד לא התחיל.
אני מקשיבה ובוהה בשדות סביב גדרה. לא יודעת מה מצפה לי בעוד רגע.
היא יוצרת קשר עם קלינה, בכלל לא היה לה את המספר, אבל כבר בשלב הזה היא יודעת שיש אדם אחד בדור שאפשר לפנות אליו.
כתובת.
מדויקת.
יש אישה אחת ושמה קלינה שהיא לא איזו דמות מהידברות שכולם מדברים על איך או מה בשידור. קלינה היא חלק מהשידור החי של החיים. של הלב. של לב שפועם בתוך לב של אימא שלו, גם כשקשה שם. גם כשהעולם סוגר עליי בשחור כהה.
עניינים של נפשות. חיים ומוות. יש בקלינה מתנה של שמיים לראות.
לראות מה?
לראות הרבה מעבר.
לראות צורך, לתת בטחון, לתת חומר של עזרה וחום במוצרים ובאביזרים אבל עוד לפני כל זה, רופאים מקצועיים, תובנות, בצד האחר שהאישה לא מכירה, שהילדה שבתוכה יש ילדה, לא יודעת בכלל שאפשר.
היה רב אחד שאישר לי לעשות הפלה, ריחם עלי, גם בזה קלינה הסבירה לי משהו שלא ידעתי, שאין היתר בכל מקרה ואם בכלל, זה ממש להרוג אדם, להפסיק חיים בידיים שלנו ואת החיים של הילד שלנו ובכלל לא משנה כבר של מי הילד – זה להפסיק את החיים, ושוב כן בידיים שלנו, זה לא מים לא, שם יש נשמה שפועמת גם כשלא רואים עוד דופק, גם אנחנו התחלנו את החיים במים הללו ומי היה רוצה שיפסיקו לו את החיים ? אז אל תקלו ראש בתחילת הריון במים של החיים, כי כך מתחילים חיים ואם לא יתפתח לחיים אז ה' יודע להוריד אותו לבד, איך קלינה אומרת … "אנחנו לא מלאך המוות כדי להפסיק חיים" הריבונו של עולם יודע לבד להפסיק ולהחיות ואין צורך להתערב לו בנושא החשוב מכל – חיים, זה ניסיון שהיינו אולי הכי רוצים שלעמוד בו, הכי שווה לעמוד בו.
צריך לדעת את מי לשאול, מי הסמכות, צריך לכך פוסק, בית דין ולא אחרת, לכו תמיד על הגבוה ביותר כמו שבכל דבר הייתם רוצים את הטוב ביותר, יש לזה השלכות אולי מהגבוהות במהלך החיים כולם". ושוב – תשאירו לריבונו של עולם לתת את דעתו לבדו, הכי טוב הכי מוצלח והכי נכון !
תנסו ותיווכחו – באחריות – כי נאמר ברור – 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך עד עולם'.
ההריון ממשיך.
אבל אז מתחילה התופת.
אל תקראו את כל המילים עד כה. תתחילו כאן.
בחודש שביעי, רוויה מרגישה כאב כזה, לא ברור כזה, היא מרגישה שהיא צריכה לשירותים אבל יוצאות לה כל פעם רק כמה טיפות.
אבא שלה מרגיש שזה רציני, הם הולכים לבית החולים.
"זה כלום, תלכי, אולי דלקת", אומרת רוויה חיה, הם אומרים לי במיון להשתחרר, אבל אני מרגישה לא טוב.
כמה ילדה יהודיה יודעת לדעת בתוכה. כמהההה?
העניינים מסתבכים, הכאב מתגבר, השלב הבא, חודש שביעי, אני מזכירה, ורוויה חיה נכנסת לניתוח חירום כדי לטפל בדלקת שמסתובבת בין שלפוחית השתן והכליות.
היא מתאוששת, אני שואלת בחשש לעובר שעובר גם הוא בתוך ההרדמה המלאה של אימא שלו, כך גם הרופאים, הם אומרים למשפחה לאורך כל הזמן, "אנחנו לא יודעים מה יהיה עליו, איך הוא יושפע איך הוא יגיב, לא יודעים להגיד מה הנזק".
היא יוצאת מהניתוח ואז מתחיל סרט האימה.
הניתוח לא הצליח. זיהום על דלקת, ועוד בעיות, הכליות זועקות, הבעיה אינה חולפת אלא מחמירה, רוויה נכנסת לניתוח נוסף, ממנו היא יוצאת מורדמת ומונשמת לטיפול נמרץ.
מה יהיה עליה? מה יהיה על ההריון? החיים? המוות?
אמא של רוויה לא מפסיקה להאמין. לא מפסיקה להתפלל. היא אומרת לרופאים מילות עידוד, הם מסתכלים עליה – ככה.
כל העולם מופעל.
בעצת הרבנים, לא היה אחד שכולנו מכירים שלא הלכו אליו.
עם שלם לוקח על עצמו "אשר יצר בכוונה", איש לא צפה את כמות ההתחזקות בברכה הזאת, הסיפור של ילדה צעירה, תינוקת בתוכה, וכליות מודלקות שלא מוציאות שתן.
האם לדאוג לעובר?
האם לחיים של רוויה?
היא מתעוררת. היא חוזרת להכרה. אימא לידה.
כי נקבים נקבים חלולים חלולים, אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת אם מחליט לסתום אותם אלוקים.
ואיש לא מחוסן מפני החסימה הזאת. אפילו לא ילדה בת עשרים.
רוויה מתאוששת.
היא מבינה שבורא עולם ואין עוד מלבדו העיר אותה, נתן לה חזרה את החיים. ההריון בתוכה. יש בתוכה אמונה. מה יהיה על התינוקת?
"איפה אבא של התינוקת בשלב הזה?"
אני שואלת. סקרנית.
"אני לא בקשר איתו, כלום".
הכל לבד. אימא אבא ילדה ובורא עולם.
קלינה כל הזמן מהצד.
"אימא שלי האמינה כל הזמן".
קלינה לא עוזבת אותם.
"התקרבה הלידה", מספרת רוויה.
כמה? כמה? ילדה יכולה לעבור בנפש, בגוף, ברצונות בתהפוכות? עד הלידה הזאת,
"אפרת, אני הייתי נערה של שטויות, של מועדונים, של ריק".
היא החלה להתחזק בדרך היהדות הטהורה, התעניינה ושמרה שבת, צניעות, "הם לא נתנו סיכוי ללידה רגילה, אבל היתה לידה מדהימה, היא נולדה, התינוקת בריאה ושלמה".
אני בוכה ממנה. אני לא קולטת. אני חוזרת אל מקומות בסיפור האישי שלי. לרגע הראשון הזה שראיתי את התינוקת שלי.
"אני מתאהבת בה", מספרת רוויה, זו שהכי לא רצתה, "אין דבר מושלם ממנה, ידעתי כל הזמן שמה שהחזיק אותי בחיים, שמה שנתן לי אותה, זה רק דבר אחד- אמונה. וככה קראנו לה".
ואם כל זה נקרא סוף טוב, אני לא מרפה ושואלת,
"מה קורה עם האבא שלה?"
מה קורה עם האבא?
יש משפחה!? אני סקרנית.
הוא חזר, הם מאורסים, הם מתחתנים, הם מלאי אמונה ושבת וקדושה, רוויה שלו, אמונה שלו, איפה הייתי? אני רוצה להיות אבא ובעל ומשפחה של קדושה!
יש לבורא עולם את המסעות שלו לבנות בית של אהבה. אמונה. תינוקת יפיפייה.
שליחים טובים בדרך. חיבור. ניתוק. התעוררות. גוף. נפש. אימא. ילדה.
מה היה קורה אם לא היה את אמונה רוויה ?
אתם מבינים ? היא קיבלה בסוף את כל הקופה, את החיים שלה במתנה, כן כי היא הצילה חיים כנגד כל הסיכויים של האדם, היא האמינה והתחזקה במקום לבכות על מר ליבה, והנה היא אמא לקראת חתונה, זה בעצם כל מה שחלמה, היא האמינה ואתם מה ? תמשיכו להאמין בחיים מאת ה' יתברך ! וכן תאמינו בעוד יותר טוב ועוד יותר טוב ותמיד רק טוב.
מתלבטים? רוצים להתייעץ ?
מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591.
