אם אתם נמצאים על פרשת דרכים ושוקלים לבצע הפלה בגלל בעיות כלכליות, בעיות פרנסה או כל בעיה אחרת, אתם חייבים לקרוא את הסיפור האמתי, המדהים והמצמרר שלפניכם. זהו סיפור אמתי על השגחה פרטית ועל הדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם ואינו מקפח את שכרו של אף אחד:
מדובר במקרה שהתרחש לפני כמה שנים, על חייל בן 19 בשם חננאל, ששירת בצה"ל והתגורר עם משפחתו בקריית מלאכי. בוקר אחד, בשעה 04:30 לפנות בוקר, במהלך פטרולים שעשה בחברון, הגיח מאחוריו מחבל שארב לו, וירה בו מטווח אפסי 3 כדורים בגב תחתון. החייל קרס מיד אל תוך שלולית הדם של עצמו, בעוד המחבל נס על נפשו ונעלם באחת מהסמטאות האפלוליות שבעיר.
החייל הגיע אל חננאל ומצא אותו שרוע על הקרקע במצב אנוש
היריות שפילחו את האוויר הדהדו למרחקים, וחייל מפלוגה אחרת ששהה במקרה באותה הגזרה, שמע את היריות ומיהר מיד אל עבר הכיוון שממנו בקעו, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. החייל הגיע אל חננאל ומצא אותו שרוע על הקרקע במצב אנוש. החייל, שבמקרה היה חובש קרבי, מיהר להגיש לחננאל עזרה ראשונה, התקשר לפלוגה שלו להזעיק חילוץ והתלווה אל האמבולנס שפינה אותו לבית חולים.
חננאל הגיע לבית חולים במצב אנוש. הצוות הרפואי מיהר להכניס אותו לטיפול נמרץ. המצב שלו היה קריטי, והיו חייבים לנתח אותו באופן דחוף. בעת ההכנות לניתוח, הוציא הצוות הרפואי את החוגר מהכיס של המדים על מנת לדעת מי החייל וליידע, לא עלינו, את המשפחה. בשעה 05:45 לפנות בוקר, מקבלים ההורים את הבשורה שהילד שלהם נמצא בבית החולים במצב אנוש. בשורה של מלאך המוות.
ריבונו של עולם תעשה נסים!
ההורים טסו אל בית החולים כמו שרק הורים שמקבלים בשורה כזו יכולים לטוס. בשעה 06:15 בבוקר כבר היו בבית החולים. משפחה חרדית הנמצאת מחוץ לחדר ניתוח, כשבידיה ספר תהילים פתוח ומתפללת אל הקב"ה: "ריבונו של עולם תעשה נסים!" בחלוף פרק זמן שנמשך כנצח יצא המנתח, מנהל המחלקה הכירורגית, אל ההורים ואמר: "תבינו, מה שקרה עם הבן שלכם זהו נס מעל הטבע! מאחורי עומדות עשרות שנים בתחום, אבל אין לי שום הסבר אחר לתת לכם. הצלחנו לייצב את המצב והוא יצא מכלל סכנה, אך המצב שלו קשה מאוד, היות הרבה איברים פנימיים נפגעו. הדרך להחלמה ארוכה".
דממה מתוחה פילחה את האוויר, ואז, רגע לפני שהסתובב ועזב, הוא הוסיף ואמר: "תשמעו, במידה והבן שלכם היה מגיע לכאן כמה דקות לפני או כמה דקות אחרי, זה לא משנה שום דבר. אם לא העזרה הראשונה שהוא זכה לקבל בשטח בשניות הראשונות, הילד שלכם היה מת!", אמר והלך.
האימא אשר שמעה את דבריו של המנתח, שעדיין הדהדו באוויר, הבינה שיש אדם שהיא איננה מכירה, מישהו שהציל את חיי הילד שלה. אדם שבזכותו החדר בבית לא יוותר ריק. אדם שבזכותו לא יוותר כיסא ריק בשולחן שבת. אדם שהיא חייבת לו את כל חייה.
אני רק רוצה לעשות לו הכרת הטוב
נתנו לימים לעבור קצת, המתינו למצב שילך ויתייצב, ובחלוף כמה ימים החליטה האימא הזאת לעלות לשידור באחת מתחנות הרדיו הגדולות במטרה לספר את הסיפור ולבקש שאם אותו החייל אשר הציל את הבן שלה מאזין לשידור או שמישהו אחר המאזין ויכול לקשר בינה לבין אותו החייל, שייצרו איתה קשר. היא השאירה את הפרטים, את השם, הטלפון והכתובת, תוך שהיא מציינת בשידור: "אני רק רוצה לעשות לו הכרת הטוב".
חלף חודש, חלפו חודשיים, אך אף אחד לא יצר קשר. האם לא נואשה, והחליטה לעלות עם הסיפור הזה לערוץ 1. האם חזרה וסיפרה את סיפור ההתרחשות, ושוב ביקשה מהחייל שהציל את בנה או כל אדם אחר שמכיר את הפרטים ויכול לסייע לה באיתור החייל, שייצרו עימה קשר, כי היא תשמח לעשות הכרת הטוב. החודשים עברו, אך אף אחד לא יצר קשר.
לאימא הזו יש מכולת בקריית מלאכי. האם נטלה אריח שיש גדול וחרטה עליו את כל הסיפור. היא תלתה את האריח בפתח המכולת, תוך שהיא מייחלת שאולי כך הסיפור יפרוש כנפיים ויגיע אל אוזני החייל שהציל את חיי בנה, המלאך הגואל. כשנה וחצי התנוססה לה פלטת השיש מיותמת בפתח המכולת, ואז אירע המקרה.
רואה את הסיפור הזה שכתוב פה? זה הבן שלי שהציל את החייל שנפצע בחברון
אל המכולת הגיעה אישה שהייתה עם סיגריה ביד. היות ולא ניתן לעשן בתוך המכולת, היא נעמדה בפתח עד שהיא מסיימת לעשן, תוך שהיא קוראת את הכיתוב שעל השיש. כשסיימה לקרוא היא החלה לבכות. בעלת המכולת, אימו של חננאל, שהבחינה באישה הבוכייה, מיהרה אליה כדי לבדוק מה קרה וכיצד לעזור לה. "רואה את הסיפור הזה שכתוב פה על הפלטה?", שאלה אותה האישה את בעלת המכולת, תוך שהיא מוחה את הדמעות הזולגות מאליהן, והמשיכה "הבן שלי בא אלי לפני כשנה וחצי, וסיפר לי שהיה חייל שנפצע בחברון, והוא זה שהציל אותו".
כששמעה אימו של חננאל את דבריה של אותה אישה זרה, היא פרצה בבכי חסר שליטה. "את, ולמה את בוכה?", שאלה מופתעת האישה כשהדמעות עדיין זולגות מעיניה, והייתה מופתעת אף יותר כששמעה את התשובה: "כי החייל שנפצע הוא הבן שלי. בזכות הבן שלך ניצלו חייו של בני!" שתי נשים שהגורל קשר את חייהן לנצח כרעו, זו בזרועותיה של זו, והחלו לבכות ללא שליטה, להתנשק ולהתחבק בהתרגשות גדולה. חשבו שהמעגל נסגר. חשבו. אבל אז, באותם הרגעים הללו, הן לא שיערו בנפשן באילו קשרי עבותות שזור גורלן. הן עוד עתידות לגלות בדרך מצמררת עד כמה פרטית ההשגחה שבה מנהיג הקב"ה את העולם ואינו מקפח את שכרו של אף אחד…
החלום שהתגשם
אחרי שהן נרגעו, האימא של חננאל שאלה את האישה מהיכן הם בארץ. האם של החייל שהציל את חננאל ענתה שהם מבאר שבע, וסיפרה שהיא ביקרה את הוריה המתגוררים בקריית מלאכי, והחליטה לעבור דרך הצרכנייה ולרכוש כמה מוצרים לבית רגע לפני שהיא חוזרת לבאר שבע. אימו של חננאל ביקשה מהאישה להתקשר אל הבן שלה: "אני חייבת לשמוע אותו", אמרה בקול תחנונים. האישה נענתה לבקשה, הוציאה את הטלפון והתקשרה לבנה: "דודי, זוכר את מה סיפרת לי שקרה בחברון לפני שנה וחצי?" הבן אישר את הדברים, ותיאר את ההתרחשות על כל פרטיה, תוך שאימו של חננאל מאזינה ונחנקת מדמעות. החלום שהתגשם.
בתום השיחה ביקשה אימו של חננאל: "אני רואה שאתם משפחה דתית. אנחנו משפחה חרדית. אני מבקשת שתבואו אלינו היום בשעה 08:00 בערב, כל המשפחה, כך שנוכל לעשות סעודת הודיה. יהיה שולחן לגברים שולחן לנשים, ונעשה שיעור תורה עבור החסד שעשה איתנו הקב"ה. "אני מוכנה", אמרה האישה והוסיפה "אבל אני צריכה לבדוק עם בעלי והילדים אם הם יכולים מוכנים". בירור טלפוני קצר, שבסופו הסתבר שכולם מסכימים ויכולים להגיע באותו הערב.
בדיוק בשעה 08:00 בערב נשמעו הנקישות בדלת בקריית מלאכי, והמשפחה מבאר שבע הוזמנה להיכנס הביתה. התרגשות הייתה גדולה. האדם אותו חיפשה האם קרוב לשנתיים מתארח וסועד על שולחנה. חלום שהתגשם. הם התיישבו מסביב לשולחנות, סעדו את לבם ודיברו דברי תורה. לפתע פתאום, תוך כדי שיחה בין שתי האמהות שישבו בשולחן נפרד, האימא מבאר שבע התבוננה עמוק עמוק בפניה של האימא מקריית מלאכי והחלה להחוויר, להזיע ולרעוד ללא שליטה.
"את לא מרגישה טוב? רוצה אולי כדור? רוצה לשתות?" הפצירה שאלה בחרדה האימא מקריית מלאכי, והאם מבאר שבע הרימה את ידיה וענתה בפסקנות: "אני רוצה לדבר אתך עכשיו לבד בחדר. את מוכנה שניכנס לאחד החדרים ונדבר לבד?" הן נכנסו לאחד החדרים וסגרו את הדלת. לאחר שהדלת נסגרה, שאלה האימא מבאר שבע את האימא מקריית מלאכי: "כמה שנים המכולת הזו בקריית מלאכי שלך?" האם מקריית מלאכי מיקדה את עיניה במטרה להיזכר "בערך כ-35 שנה, אולי אפילו יותר". האם מבאר שבע החלה לדבר בלחש כשהדמעות זולגות באטיות אל לחייה: "לפני כ-22 שנה נכנסה אליך למכולת נערה צעירה ואבודה. המכולת הייתה מסודרת באופן שונה. הקופה והמדפים של המוצרים היו ממוקמים בצורה אחרת".
לפני 22 שנה…
"אני לא מצליחה להבין לאן את חותרת. איך את מצפה שאזכור נערה שנכנסה אלי למכולת לפני 22 שנה?", ענתה בשאלה האימא מקריית מלאכי. "אני מתחננת אליך, תנסי להיזכר, לפני 22 שנה נכנסה אליך למכולת, לקראת הערב, בחורה צעירה עם עיניים דומעות ואדומות, ואת ניגשת אליה ושאלת אותה "בתי, למה את בוכה? למה את נראית לא טוב?", ואז היא סיפרה לך שהיא בדיוק התחתנה, שהיא בהיריון, ורגע לפני שנכנסה אל המכולת שלך נקבע לה תור להפלה כי אין לה כסף לגדל את הילד".
התינוק שאת הצלת מהפלה הוא החייל שהציל ממוות את הבן שלך
ערפילי השכחה החלו להתפזר בהדרגה, ואז הבזיק באחת רסיס הזיכרון והפך לתמונה בהירה וחדה: "בטח שאני זוכרת. זה היה לקראת הערב. נתתי לנערה ההיא את כל הפדיון היומי שהיה לי בקופה ואמרתי לה שמאותו הרגע, בכל פעם שהיא תזדקק לכסף, שתגיע אלי ואני אעזור לה, ושבכסף הזה היא תוכל לגדל את הילד. לאחר כמה פעמים שהגיעה אלי, הנערה הזו נעלמה". דממה דקה השתררה בחדר, ואז נשמעה לחישה רועמת ומצמררת:
"אני היא אותה הנערה מלפני 22 שנה, והתינוק שאת הצלת מהפלה, זה הבן שלי שיושב כעת אצלך בסלון בסעודת הודיה, החייל שהציל ממוות את הבן שלך!"
האם יכול אדם לבוא ולהגיד שמה שקרה כאן זה צירוף מקרים? יד הגורל? התשובה היא: לא! היום אתם זורעים צדקות, והקב"ה מצמיח מהן ישועות. הקב"ה משגיח ונוצר חסד לאלפים, והכוח הכי גדול שיש לנו, היהודים, הוא האמונה. אז אם אתם נמצאים כעת בפרשת דרכים, ומתלבטים כיצד לבחור, תזכרו שהקב"ה אינו מקפח את שכרו של אף אחד!
מתלבטים? רוצים להתייעץ? מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
