היא פגשה אותו. וכמה חודשים של קשר החזיקו, ואז הם נפרדו, בלי יותר מדי הסברים, בלי דרמות גדולות. פשוט קרה.
ואז, כמה שבועות אחרי, היא התחילה להרגיש מוזר. עייפות, רגישות לריחות, בחילות בבוקר. הבדיקה הביתית לא השאירה מקום לספק. שתי פסים ורודים בהקו מולה.
היא בהריון.
היא הרגישה שזה נס קטן, התחלה חדשה. שלה.
אבל אז היא התקשרה אליו.
התגובה שלו הייתה קרה כמו קרח. "את לא באמת חושבת להשאיר את זה, נכון?" הוא צחקק בחוסר סבלנות. "את לא מוכנה, אין לך סבלנות לגדל ילד. את לא יכולה להיות אמא."
משהו בפנים נסגר. אבל משהו אחר – משהו עמוק יותר – נפתח.
היא רצתה את התינוק הזה.
יותר מהכל.
היא דיברה איתו שוב, והוא רק חזר על עצמו. "אל תהיי ילדה."
אבל כל שיחה כזאת גרמה לה לאהוב את העובר הקטן הזה יותר.
היא התחילה לחלום עליו. ידיים קטנות שאוחזות באצבע שלה. עיניים נוצצות שמסתכלות עליה באמון מוחלט.
אבל אחרי כל כך הרבה הטחות והאשמות, ובעיקר חוסר אמון, היא נשברה. בחודש שלישי ויומיים היא הלכה ל'מרפאה'. נכנסה לבד. יצאה לבד.
והלב שלה?
נשאר שם.
ימים עברו. לילות ריקים. כאב שלא ידע להגדיר את עצמו.
פעם אחת, היא הביטה בידיים שלה וראתה אותן אדומות מדם. היא מצמצה, הדם נעלם. דמיון. אבל היא ידעה, היא ידעה את האמת.
"זה רק הפלה," אנשים אמרו לה. "לא ראית אותו בכלל."
אבל אז מה אם לא ראיתי? היא רצתה לזעוק. הוא היה. הוא חי. הוא נושם.
היא לוחשת את המילים האחרונות שלה לעולם:
"אין מי שמסוגל לרצוח ולהישאר חי אחרי זה."
אם יש, שיבוא ויגיד לי איך. כי אני לא מצליחה.
צפו:
גילית שאת בהריון? צריכה לקבל החלטה? שוקלת הפלה? או מכירה אישה / נערה במצוקה? בבקשה, אל תעמדי מנגד. קחי רגע אחד למחשבה. מחלקת אמ"א בהידברות:כאן פועלים ופועמים חיים של אמ"א: לפניות, בקשת סיוע, ייעוץ והכוונה ללא עלות: טל' 073-222-1333 נייד 052-955-1591 דוא"ל kalina@htv.co.il
