במוקד הייעוץ של מחלקת 'אמא' התקשו לעמוד בעומס. גל פתאומי של טלפונים מנשים ומהורים המבקשים עצה והכוונה, אימהות בוכיות המבקשות חוט של תקווה, דיני נפשות שנידונו בקפידה. הטלפונים צלצלו ללא הרף, כאילו מנסים להתחרות זה בזה. אם אכן הייתה זו תחרות, הטלפון בעמדה מספר 4 ניצח, ולא בכדי. הסיפור אותו סיפרה האישה שמעבר לקו הותיר גם את הוותיקות והמנוסות שביועצות המוקד פעורות פה.
"לפני כמה חודשים אני ובעלי נישאנו", סיפרה קרן (שם בדוי) בקול דומע. "הכל היה נראה ורוד. במשך שנים, עוד לפני החתונה, חסכנו כל אגורה שהרווחנו. צברנו שקל לשקל, עד שהגענו לסכום נאה למדי שאפשר לנו לפתוח את עסק חיינו. שנינו לא מגיעים ממשפחות משופעות באמצעים. אבי נפטר כשהייתי ילדה קטנה, ומאז שאני זוכרת את עצמי חיינו בצמצום. אם יש כאלה שנולדים עם כפית זהב בפה, אני נולדתי עם כפית חד-פעמית. זה לא שרעבנו ללחם, אבל בגדים חדשים קיבלתי רק בירושה ולא היו לי אחים ואחיות. תבינו לבד.
"סיפור החיים של בעלי קשה אפילו משלי. מגיל קטן הוא הסתובב בין משפחות אומנה, בתור נער הוא חי ברחוב, כמעט והידרדר לפשע, אך ברגע האחרון תפס את עצמו, התגייס לצבא ויצא משם בן אדם. הכרנו מיד אחרי הצבא, והתחתנו בדיוק חמש שנים אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה. החתונה הזו סימנה מבחינתנו תחילתם של חיים חדשים. שנינו קיבלנו את המשפחה שהייתה חסרה לנו עד כה, ובעיקר, כך קיווינו, זו תהיה התחלה של דרך כלכלית חדשה. דרך של שפע, אושר ועושר.
"מהרגע הראשון היה לנו ברור, שכל עוד העסק לא עומד על הרגליים אנחנו לא רוצים ילדים. שנינו ידענו מה זה לגדול בלי כסף, ולא רצינו להביא ילדים למציאות כזו. אחרי שנים של עבודה מאומצת וחיסכון של שקל לשקל – לפני שנה בדיוק הקמנו את העסק. בחודש הראשון הכל היה אוטופי. הרגשתי כמו בחלום. המכירות היומיות שילשו את התחזיות, והלקוחות זרמו בהמוניהם. כך היה גם בחודש השני. בחודש השלישי הסיפור התחיל טיפה לקרטע, אבל קיווינו שזו רק תקופה חולפת. חודש לאחר מכן כבר סגרנו קופה בסוף היום מבלי שנכנס בה שקל אחד. לא יום אחד כזה. כמעט כל יום היה כזה. התחלתי לראות את החלום הולך ומתרחק.
"בחודש החמישי פרצה המלחמה. בעלי גויס למילואים כבר בצהרי השביעי באוקטובר, העסק נסגר בגלל המצב הביטחוני, וכשכבר היה אפשר לפתוח – לא היה בשביל מי ובשביל מה. מפעל חיינו ירד לטמיון. כל הכסף שחסכנו במשך שנים ארוכות התפוגג ברגע, ואני התמודדתי עם זה לבד. בעלי היה במילואים, ומלבד שיחות טלפון חטופות אחת לשבוע לא דיברנו וכל שכן שלא התראינו. ובתוך כל זה גיליתי שאני בהיריון. בחודש שלישי.
"הרגשתי שאני מתפרקת. לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר שכל זה נפל עליי. עד לפני כמה חודשים הייתי כל כך מאושרת. עם משפחה, כסף, עבודה ותמיכה, ועכשיו אני בלי משפחה, בלי עבודה, בלי כסף, בלי תמיכה, ואם זה לא מספיק – אני גם בהיריון לא מתוכנן. כשסיימתי לבכות, קיבלתי החלטה. אני אעשה הפלה מבלי לספר לאף אחד. לא לאימא שלי, וגם לא לבעלי. הם בין כה וכה לא יודעים עדיין על ההיריון, ואם אספר להם אולי הם ינסו להניא אותי מזה. החלטתי שאני הולכת על זה ויהי מה. 'גם ככה זה עובר קטן שעוד לא התפתח יותר מדי, זה לא שזה איזה משהו חי', תירצתי לעצמי.
"אבל רגע לפני, משהו משך אותי לבית של אימי. הרגליים שלי כאילו הוליכו אותי לשם מעצמן. וכך מצאתי את עצמי בצהרי היום יושבת על הספה לצידה של אימי, מתייפחת בבכי ומגוללת בפניה את כל מה שעבר עליי בחודשים האחרונים. כן, גם על ההיריון וגם על כך שאני בדרך לבצע הפלה.
"אימא שלי, ששתקה כל זמן שדיברתי, לקחה את ידי, הסתכלה לי בעיניים, ובשקט בשקט סיפרה לי סיפור אותו שמעתי לראשונה בחיי. 'בתור אישה צעירה, בתחילת שנות העשרים לחיי, גיליתי במפתיע שאני בהיריון', אמרה. 'בבדיקה הראשונה שעשיתי, הרופא קרא לי לחדר ובפנים נטולות הבעה הודיע שהבדיקות יצאו חד-משמעיות: העובר יצא עם תסמונת. הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. התפרקתי בבכי ובמשך שלושה ימים לא אכלתי, לא שתיתי ולא ישנתי. וכשנרגעתי – קיבלתי החלטה: אני אפיל את העובר. אין סיבה שאגזור חיים שכאלה גם עליי וגם על התינוק. אבל אבא שלך ז"ל התנגד. במשך מספר ימים הוא ישב ודיבר איתי, הסביר לי על משמעות החיים והשלכות המעשה הזה, הרגיע אותי וניחם אותי עד שהחלטתי להשאיר את התינוק. ומה היה בסוף? העובר הזה זו את. נולדת בריאה ושלמה בגוף ובנפש, תינוקת מתוקה וחייכנית שגדלה להיות אישה מתוקה וחייכנית'.
"הסיפור הזה, אותו כאמור שמעתי לראשונה בחיי, טלטל אותי לחלוטין. הרגשתי פתאום כל כך מטופשת שחשבתי לעשות דבר שכזה. פתאום, כשהבנתי שאם אימא שלי הייתה מחליטה להפיל אני לא הייתי פה היום, הבנתי עד כמה עלוב היה התירוץ ש'גם ככה זה עובר קטן שעוד לא התפתח יותר מדי, וזה לא שזה איזה משהו חי'. זה חי. זה מתפתח. הדבר הקטן הזה עוד יגדל להיות בן אדם גדול שיקים משפחה לתפארת, ואת זה אני רציתי למנוע.
"בהמלצת חבר של בעלי הגענו למחלקת 'אמא' של ארגון הידברות, שם הפנו אותנו ליועצת תומכת ומנוסה שממש ליוותה אותנו יד ביד. עם תמיכה כספית ראשונית שסייעה לנו לעמוד שוב על הרגליים, שיחות עם מומחים ואנשי מקצוע, הדרכה מקיפה והמון המון חום ואהבה. ממש עד לרגע הלידה.
"אני חוזרת עכשיו מהברית של הבן הקטן שנולד לנו. הילד שהפך אותנו למשפחה שכל כך חלמתי עליה והכיר לי את המשפחה השנייה שלי – משפחת הידברות. הפעם לא התקשרתי בשביל לבקש סיוע. התקשרתי בשביל לומר תודה".
אחד מני אלף
המקרה הזה הוא רק מקרה אחד מבין אלפי המקרים שבהם טיפלו עד כה במחלקת 'אמא'. כשם שאין תווי פניהם דומים אחד למשנהו, כך גם אין מקרה אחד הדומה למשנהו. לעיתים זו מצוקה כלכלית קשה, לפעמים זו דווקא חוות דעת רפואית מדאיגה, ויש גם כאלה שאצלן זה סתם הפחד מהלא-נודע. כל מקרה כזה מטופל בצורה המקצועית ביותר במנעד רחב מאוד של אפיקי תמיכה – כלכליים, מקצועיים, רפואיים, רגשיים ועוד.
בתקופה האחרונה המוקדים מתקשים לעמוד בעומס הפניות, ונכון לעכשיו יש לא פחות מ-36 מקרים פתוחים המשוועים לסיוע. 36 מקרים המתורגמים ל-36 ילדים קטנים שעתיד חייהם נמצא בסימן שאלה. 36 ילדים שעוד יכולים לגדול ולהקים 36 משפחות לתפארת. אבל זה תלוי רק בכם.
בתרומה של 180 שקלים לחודש במשך 36 חודשים תהיו שותפים בהכרעת הכף לחיים. תהיו שותפים בחייהם של 36 ילדים, שעוד יגדלו בעזרת השם 36 משפחות ענפות. אלו אלפים של בני אדם שתלויים אך ורק בכם. בואו ונכתוב סוף אופטימי גם ל-36 הסיפורים האלה.
גילית שאת בהריון? צריכה לקבל החלטה? שוקלת הפלה או מכירה אישה / נערה במצוקה? בבקשה, אל תעמדי מנגד. קחי רגע אחד למחשבה. מחלקת אמ"א בהידברות:כאן פועלים ופועמים חיים של אמ"א: לפניות, בקשת סיוע, ייעוץ והכוונה ללא עלות: טל' 073-222-1333 נייד 052-955-1591 דוא"ל kalina@htv.co.il
לתרומה הקליקו כאן או חייגו: 073-2221212
