"אל תמהרו להפיל, חכו, תבדקו עוד. הרופאים הם שליחים נאמנים אבל הם לא יודעים הכל": סיפורה המרגש של א', לא יותיר אתכם אדישים נוכח המהירות שבה שולחים רופאים רבים בארץ את הנשים ההרות, להפלה
שירה דאבוש (כהן)
לפני כשנה וחצי התבשרה אורית על הריונה הרביעי, אך כבר בשבוע ה-14 נודע לה על בעיות בעובר, וכי לדעת הרופאים היא צריכה לעבור הפלה. זהו סיפורה המרגש של אורית אשרוב, שהחליטה שלא ליפול לזרועות הייאוש, ופנתה למחלקת אמ"א שבהידברות
שני הרופאים קבעו שלעובר אין דופק. אחרי המון בכי וחוסר שינה, אמרתי לעצמי שככה ה' רוצה, הכל לטובה. הקב"ה זיכה אותי להיות שליחה נאמנה לצדיק שכנראה היה צריך לעבור את הגלגול שלו דווקא בתוכי, וכך גם לסיים את התיקון שלו בעולם הזה עוד לפני שיצא. הרגשתי שאני חייבת לשאול רב וכתבתי לרב קנייבסקי. הרב קנייבסקי שלח תשובה: "לחכות, ברכה והצלחה"
מחלקת אמ"א
הוריה של לילי, פגית מבריטניה, התבקשו לחתום על טופס שמאשר לבית החולים לא לבצע החייאה בביתם. הם סרבו – והצילו את ביתם
שילת ביטון כיום בת שלושה חודשים. אם זה היה תלוי ברופאים, שילת לא הייתה חיה היום. אבל למרבה השמחה, שילת חיה ונושמת
צוות רפואי בארה"ב נדהם נוכח הנס של מליסה אוודן: בחודש השמיני להריונה, החליטה אמה הצעירה של מליסה לעשות הפלה, ולתוך רחמה הוזרקה תמיסת מלח רעילה שנועדה להמית את התינוק ר"ל. אלא ש'מחשבות רבות בלב איש(ה)', וכנגד כל הסיכויים – התינוקת שרדה את ההליך המסוכן, וגדלה להיות אדם בריא ושמח
מאת – שירה דאבוש (כהן)
סיגל גילתה שהיא בהריון כשהייתה בסך הכל בת 21, החבר שלה (אבא של התינוק) עזב אותה, וחברות ובני משפחה המליצו לה להפסיק את ההיריון. גם לסיגל היה ברור שהיא עוברת הפלה, אלא שבחדר הניתוח, רגע לפני הפסקת ההיריון, התרחש דבר בלתי צפוי…
כשעינת ביטון פונתה לבית החולים בשבוע 21 להריונה, הורו לה הרופאים פה אחד על ביצוע הפסקת הריון, כדי שלא תסכן את עצמה. ברגע האחרון היא נמנעה מכך, וכיום מציגה את אמיתי – ילד בן ארבע, יפהפה ומוכשר.
מאת – מיכל אריאלי
האזהרות של הרופאים, הלחץ מסביב, הבדיקה החד משמעית – שום דבר לא השפיע על א', שזכתה לתינוק מתוק במיוחד.
מאת – דבורה בר
מוריה רצתה לקרוא לביתה יעל. החלומות על שמות נזנחו כשהתגלה שלילדה יש מום קשה, ושעל פי הערכות הרופאים, היא תיוולד עם פיגור עמוק והציעה לנו לבצע הפלה. מוריה מספרת על המסע שעברה יחד עם בעלה, עד לסוף המתוק.
מאת – דבי רייכמן
