- ראש כנגד ראש
- מה הרגשת באותם ימים?
- האמנת שזה מה שאת רואה מול העיניים?
- עדיין מאמינה?
- שאלת את הקב"ה – למה דווקא אני?
- מה התשובה שלך לזה?"
חן היתה בחודש החמישי להריונה, כאשר החלה לשמוע על המצב הקשה של התינוקת שבבטנה. "יש לך מפלצת בבטן", אמרו לה, לא פחות. "שמעתי תיאורים קשים מאוד על הבת שלי, ואז עשיתי עסק עם הקב"ה. אמרתי לו 'אתה רוצה שאני אאמין בך? תן לי ילדה בריאה', היא משחזרת את הרגעים המרטיטים. אלא שאז הגיע נסיון נוסף, ובו אמונה כזו – התלויה בישועה, כבר לא הספיקה. "הבן השלישי שלי נולד חולה, ודווקא שם גיליתי סוג אחר של אמונה, כזו שנולדת דווקא מתוך רגעי משבר".
ראש כנגד ראש
הכל התחיל בסקירה המורחבת של ההריון הראשון. "באותה בדיקה התגלה שיש לבת שלי חוסרים במוח", פותחת חן. "נשלחנו לבדיקה נוספת, ושם התגלתה גם בליטה במוח. הרופאים הסבירו לי כי שלל הפגמים הללו מעידים על היתכנות לאפילפסיה, שיתוק מוחין, פיגור מוחי ועיוורון. אחרי ששמענו את זה, הבנו כי עלינו להתייעץ עם רופאים מומחים. הלכנו לארבעה מומחים בעלי שם עולמי, ומכל אחד מהם שמענו דברים גרועים עוד יותר. המומחה האחרון הראה לנו אולטרסאונד ברור לחלוטין של הפנים שלה, ובו ראינו שגם אין לה אף".
המצב הקשה הוביל מבחינת הרופאים למוצא אחד בלבד. "כולם המליצו לי לעשות הפלה. הראו לי תמונות מזעזעות של ילדים שנולדו במצבים כאלה, והבהירו לי שאני לא יכולה להיכנס לקושי אדיר כזה. לסיפור נכנסו גם עובדות סוציאליות, שהיו מתקשרות ומעודדות אותי לעשות את הצעד. אחרי כל הבדיקות הגעתי לחודש שמיני, עם תינוקת גדולה בבטן, שכולם מספרים לי שהיא מפלצת".
מה הרגשת באותם ימים?
"תחושה נוראה. בדרך כלל בהריון ראשון, עם התפיחה של הבטן גדלים גם הציפיה וההתרגשות. ופה – רק רציתי להיעלם. הרגשתי לא בנוח עם זה שאני לובשת בגדי הריון יפים, לא העזתי לבקש מאמא שלי שתכין לי משהו טעים, סתם כי יש לי חשק".
המפנה הראשון הגיע עם הצעה שהעלו קרובי משפחה. "אנחנו לא אנשים שומרי מצוות, אבל אחים של בעלי כן. הם ביקשו מאיתנו לפנות עם הסיפור לרבי חיים קנייבסקי זצ"ל. הרב בדרך כלל היה אומר לפונים אליו – בו"ה – ברכה והצלחה, אך כאשר בעלי הגיע אליו הוא אמר שתי מילים: 'בריאה ושלימה'. קרובי משפחתנו הודיעו שאם זה מה שהרב אמר – זה מה שיהיה, אך אני לא ידעתי עד כמה הרב הוא גדול, ועד כמה כל מילה שיוצאת מפיו היא משמעותית. הפחדים בתוכי לא נתנו לי מנוח, והלחץ של הסביבה הוסיף למדורה. כולם אמרו לי – 'את בהריון ראשון, מה את צריכה את זה?'"
מנגד, היו גם דיבורים אחרים. "אשתו של אבא שלי, אישה מיוחדת במינה, אמרה לי – אם את מביאה אותה לעולם, אני לוקחת על עצמי כיסוי ראש מלא. שתהיה מצווה בראש כנגד כל הדברים הנוראיים שאמרו על הראש של הבת שלי", נזכרת חן. "אני מצידי אמרתי לה – מה את צריכה את זה? אמנם קיבלתי על עצמי כמה דברים – שמירת שבת, טהרה והדלקת נרות, אבל מה לה ולזה? ובכל זאת היא לא ויתרה והפצירה בי לא לוותר על הילדה, במיוחד אחרי הברכה הלא שגרתית שקיבלנו מהרב קנייבסקי. היום, אגב, היא כבר שומרת מצוות לחלוטין. כיסוי הראש היה רק יריית הפתיחה מבחינתה".
בכל זאת, בסופו של דבר נשברו בני הזוג, וקבעו תור להפלה. "הערב שלפני ההפלה היה נורא במיוחד", מתארת חן. "ישבנו לבכות, בעלי ואני, לא הבנו איך אפשר להרוג ילדה שעוד רגע נולדת. בבוקר ההפלה קיבלתי החלטה. אנחנו לא עושים את זה, ונקבל את הילדה שלנו בזרועות פתוחות. היה ברור לי שזה לא הולך להיות קל, הבנתי שהחיים שלנו הולכים להשתנות. אבל להרוג אותה לא היה בא בחשבון".
יום הלידה הגיע, ואיתו המתח הגובר. "עשינו פדיון נפש, באנו לחדר הלידה עם הרבה ברכות וסגולות. באותם רגעים הבטחתי לה' שאלך באמונה שלימה בו אם רק יביא לי ילדה בריאה. ללידה הגיעו הרבה מאוד רופאים, ואז היא יצאה – ילדה שבצילום רואים בבירור את החוסרים שיש לה במוח – ובכל זאת היא בריאה ושלימה. נס גלוי שאף אחד לא יכול להסביר".
האמנת שזה מה שאת רואה מול העיניים?
"לקח לי זמן. בשבוע הראשון עדיין לא העזתי להתקרב אליה, היה ברור לי שילדתי מפלצת, ולמרות הבדיקות הראשונות שיצאו תקינות, הבנתי שלא הכל יודעים מיד בהתחלה. במשך תקופה ארוכה נוספת תפקדתי על אוטומט, לא העזתי להיקשר אליה, בתוכי היה לחץ גדול ממה שאולי נגלה בהמשך. רק הזמן שעבר עזר לי להתחבר אליה ולאהוב אותה באמת. היום היא הנחת שלי, ילדה מיוחדת של תפילות, שהולכת לבית ספר שומר מצוות ודורשת גם מאיתנו לשמור יותר. היא בת 5, עדיין עוברת שלל בדיקות, ובכולן ברוך ה' התוצאות הן תקינות".
עדיין מאמינה?
אלא שבזאת לא תם הסיפור. "כשהגיע ההריון השלישי שלי, ראו בשקיפות העורפית סיכון של 1:12 לתסמונת דאון. ידעתי שיש כיוון, אבל אחרי שבחרתי לא להפיל ילדה שהיתה אמורה לצאת במצב קשה מאוד, היה ברור לי כי להפלה אני כבר לעולם לא אגיע. לכן בחרתי לא להמשיך בבדיקות, ובמקום מסוים אפילו שכחתי מזה. אפשר לומר שהבת הגדולה שלנו הצילה את הקטן, כי אם לא היה הסיפור שלה, כנראה היינו בודקים את העניין לעומק ומי יודע מה היינו בוחרים. צריך להבין, שכיום כמעט רק נשים שומרות מצוות יולדות ילדים עם תסמונת דאון. כל השאר בוחרות, לצערנו, לוותר על ילדים כאלה".
אלא שהפעם, המצב היה אחרת. "שעתיים אחרי הלידה הודיעו לנו שהבן שלנו הוא עם תסמונת דאון ומום לבבי. התחושה היתה קשה מאוד, שבועיים ארוכים בכיתי כמו באבל. ובכל זאת, רגע לפני השחרור מבית החולים אמרתי לה', "אני מקבלת את הילד הזה כפי שהוא, רק תן לי בריאות הנפש כדי לחזור לשגרה ולגדל אותו".
שאלת את הקב"ה – למה דווקא אני?
"לא שאלתי, אבל הרגשתי שהוא כנראה רוצה ממני קצת יותר. הבנתי שה' בוחן אותי אם אני עדיין מאמינה בו. כשעשיתי איתו הסכם שאאמין בו אם יביא לי בת בריאה, זה היה נחמד. אבל דווקא עכשיו – כשקיבלתי ילד חולה, הרגשתי שהוא שואל אותי – את מאמינה בי עדיין? הבטחת לי שלא תערערי אחריי – את באמת מוכנה לזה?
מה התשובה שלך לזה?
"התשובה היא שאני מרגישה שהאמונה שלי בו התחזקה פי כמה. דווקא בזכות הניסיון הזה למדתי לשחרר שליטה, הבנתי שלא אני מנהלת כאן את העניינים. למדתי לראות איך כל מה שקורה לי הוא לטובה, ואיך יש לי כוח לעמוד באתגרים שהקב"ה מביא. קיבלנו ילד חולה, עברנו איתו ניתוח לב פתוח, ועד היום הוא עובר שלל בדיקות ואשפוזים. בכלל – תסמונת דאון מחייבת למידה רבה, ודורשת הרבה שינויים בחיים. ובכל זאת – אני מתפקדת. מעולם לא חשבתי שיש בי כאלה כוחות נפש, שאני יכולה, ברור לי שהגעתי לזה רק בזכות הדרך המיוחדת שהקב"ה טווה לי".
לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות היריון: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il
